עיתון קול קורא

3 ינו 20211 דקות

יא' טבת

יא' טבת

מאכלים וכלים מאוסים

בכלל מה שאמרה תורה (ויקרא יא מג): "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם", אסור לאכול מאכלים ומשקים שנפשו של אדם קצה בהם, כגון משקים ואוכלים שהתערבו בהם ליחה וכיוצא בזה. וכן אסור לאכול ולשתות בכלים שנפשו של אדם קצה בהם, כגון כלים של בית הכסא וכלי זכוכית שמקיזים בהם דם וכיוצא בהם. וכן לא יאכל בידים מזוהמות ועל גבי כלים מלוכלכים. והעובר על זה, מכים אותו מכת מרדות. (רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק יז הל' כט, ל. שלחן ערוך סימן קטז ס"ו)

ואף שאנו מדברים על שמירת הגוף, ואילו בפסוקים הנ"ל ["וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם", "...וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד", "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם"] לא נזכר שמירת הגוף אלא שמירת הנפש? מכל מקום באר הרב תורה תמימה (דברים ד אות טז), שכך היא דרך התורה בכמה מקומות, לכתוב 'נפש' אף שהכוונה היא על ה'גוף', כמו שנאמר: "והנפש הנוגעת", "המבקשים את נפשך", "כי הצלת נפשי ממות", והרבה כהנה. וכן ממה שהבאנו לעיל את דרשת חז"ל (תענית כב ע"ב) שאסור לסגף עצמו בתענית, שנאמר: "ויהי האדם לנפש חיה", נשמה שנתתי בך החייה, הרי שמביא ראיה לשמירת הגוף שלא יתענה מלשון חיות הנפש. וכן כאן כולל במצות אזהרת שמירת הנפש, גם את אזהרת שמירת הגוף. עי"ש.

(הרפואה בהלכה ובאגדה)

בברכה

הרב גיא אלקנה לוטינגר

    110
    0