עצמאותו של יהודי

בימים הללו כמעט שנושמים אנו לרווחה אחר מלחמה קשה על אחינו שבדרום, אך מיד נכנסים ליום הזכרון לחללי צה"ל הי"ד, ואך כאשר מתערבבת הרגשת השכול מתוך איחוד גמור עם אחינו חללי צה"ל ומשפחותיהם, מיד נכנסים אנו ליום העצמאות למדינת ישראל, שבה ההרגשה צריכה להיות לפתע שמחה יותר.

הימים הקדושים של ספירת העומר, מערבים גם כן בתוכם את האבלות על תלמידי ר' עקיבא, שגם שם צריכים אנו לערב הרגשתנו מכאן ומכאן. ויש לשאול במה וכיצד צריכה להיות ניכרת ההרגשה שלנו כדי שבאמת נרגיש עצמאותו של יהודי?

עצמאותו של יהודי ניכרת בכך, שהוא אוהב כל אחד, את כולם, כל המגזרים, כל העדות, כל הכיפות, כל הזרמים, את כולם כפשוטו וכמשמעו, אשכנזים, ספרדים, תימנים, חב"ד, ברסלב, חסידים, ליטאים, מרוקאים, תימנים, יחד כולם קדושה לך ישלשו. מי שהוא ספרדי ומזלזל או מגחך על אשכנזי, מי שהוא מזלזל בחב"ד או בברסלב ועוד, עובר על שנאת חינם ומתרחק מאוד ממצות "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'".

עצמאותו של יהודי ניכרת, בכך שכאשר נזרקים טילים על אחינו שבדרום, והם נמצאים בצער רב, הוא יושב ואומר תהילים בדמעות, גם כאשר למקומו לא מגיעים טילים, ומקבל על עצמו בעת צרה שיפור מעשיו להצלחת אחינו שבדרום, וחש בגופו ומצער עצמו יחד עם עם ישראל.

עצמאותו של יהודי ניכרת, בכך שכאשר חיילי ישראל באויר, בים, וביבשה, נלחמים מלחמה של עם ישראל בדרום, אנו אחיהם כאשר אנו נמצאים בתפלת שמונה עשרה, אנו לא מתפללים על עצמנו פרנסתנו, רפואתנו, הצלחתנו, אלא להיפך, אנו שוכחים את עצמנו באותה תפילה ומזכירים ומתפללים רק על תושבי הדרום, חיילי ישראל וכל שאר כוחות הבטחון וההצלה.

עצמאותו של כל יהודי ניכרת, בכך שכאשר הוא נמצא בתפלת שמונה עשרה, בברכת "על הצדיקים ועל החסידים" וכו', "ועל זקניהם", הוא מתפלל חזק ומבקש מהקב"ה על בריאותם של כל חכמי ישראל, כולם ממש, מכל המגזרים, מכל העדות, גם אם זה לא הרב שלו!! גם אם זה לא הצדיק שלו!! שאם שמע על רב גדול אפי' שלא מהזרם שלו שחולה, לא שוכח להזכירו לרפואה שלימה.

עצמאותו של יהודי ניכרת, בכך שהוא מתפלל על כל בחורי הישיבות, התלמודי תורה הקדושות וכו', שהקב"ה יתן להם כח ועזר ללמוד בחשק ובשמחה, ודואג לשבח תמיד את כל הישיבות, הת"ת, לפרגן לכולם, גם אם זה לא הישיבה של הבן שלו, גם אם זה לא הת"ת של הבן שלו.

עצמאותו של יהודי ניכרת, בכך שאם נפתח עוד שיעור תורה ליד השיעור שלו, או עוד מנין ליד המנין שלו, ובעלי בתים לפתע הולכים גם לשיעורים לא שלו, הוא מפרגן ומשבח וזורם עם כולם, ולא לוקח ללב ומפתח שנאת חינם, של חינם ממש על כלום!!

עצאותו של יהודי ניכרת, בכך שהוא מכבד את כולם, את כל הדיעות, את כל המחשבות, את כל הסיעות. לא כולם צריכים לחשוב כמותו, כיפה לבנה, עם או בלי פונפון, כיפה שחורה, כיפה סרוגה, כיפת יחי אדוננו, את כולם הוא אוהב ומכבד, לכולם הוא מפרגן, וחס ושלום לא מדבר על אף אחד.

עצמאותו של יהודי ניכרת, בכך שהוא מבין דברי חז"ל "כל אומן שונא בעל אומנותו", שפירושו שחז"ל הבהירו שיש לאדם נטייה טבעית לשנוא את האדם שעוסק בתחום שלו. אבל כבר כתב הגר"א (באבן שלמה) שחייב אדם לשבר ולתקן מידותיו הרעות, וזוהי "תכלית בריאתו של האדם". ולכן צריך לפרגן ולשבח את כל העלונים לשבת, לחזק את כל המקומונים, לפרגן לכל מחברי הספרים, ואם לא עושה כן הפסיד תכלית בריאתו.

עצמאותו של יהודי ניכרת, בכך שהוא מכבד את התורה ואת לומדיה, תלמידי חכמים, אברכים, לומדי תורה, בעלי בתים שקובעים עיתים לתורה, כולם אהובים, יקרים מפז, אשריהם ישראל, והעולם עומד על זכות הלימוד שלהם.

עצמאותו של יהודי ניכרת, בכך שכאשר עושים מי שבירך לרפואה בפתיחת ההיכל בשבת והרב מזכיר הרבה שמות של חולים, הוא לא מתעצבן ולא מתלונן, כי אם זה היה שמות של חולים ממשפחתו שלו, אפילו עשר או עשרים, הוא היה בודאי נינוח מאוד, ועל זה נאמר: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ".

עצמאותו של יהודי ניכרת, בכך שאם אומרים לו "חג שמח" ביום העצמאות, הוא משיב במאור פנים, הוא שמח (גם אם הוא חושב אחרת), ביום הזכרון הוא עומד בצפירה, כמו שצריך, ואומר וממלמל תהילים בשקט לעילוי נשמת חיילי ישראל. אם בבית הכנסת שהוא מתפלל אמרו הלל עם או בלי ברכה, אמרו וידוי עם או בלי ברכה, ותלו דגלים עם או בלי מנורות, הוא מכבד את כולם גם אם לא מתאים לו, ומי שלא מתאים לו שיילך למקום שמתאים לו והעיקר שישתוק ולא ייעשה מחלוקת.

עצמאותו של יהודי ניכרת, בכך שהוא למד אור החיים הק' על הפסוק "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" (פ' קדושים יט, יז), שפירש, שדקדק הבורא לכתוב כך, ולא כתב לא תשנא בלבבך את אחיך, אלא הסמיך מיד את השנאה לאחיך, לומר שלא יחשוב האדם שאינו קרוי שנאה, אלא דווקא שנאה גמורה לבקש רעת חברו, אלא הכוונה שכל שאם ירחיק הרגשת ליבו כלפי חבירו ויירד ממדרגת אח, הוא עובר מיד בלא תשנא!! וזה איום ונורא, כמה עבודה רבה יש לנו להתחזק בהרגשת עצמאותו של יהודי.

אוהב את כולם באמת

גיא אלקנה לוטינגר

ראש בית ההוראה "שואל ומשיב"

מנהל תורני "קול קורא"