מאריך במצוה אדם שממהר לסיים את התפילה, אולם השליח ציבור מאריך מעט בניגון וכיוצא בו, מה יעשה?

מאריך במצוה אדם שממהר לסיים את התפילה, אולם השליח ציבור מאריך מעט בניגון וכיוצא בו, מה יעשה. כתב בספר פלא יועץ ( ערך אהבת רעים ) כתב "חלק מאהבת ישראל,תשובה : זה לשמוח מאוד כשבני האדם עושים רצון קונם, ולהצטער על עוברי עבירה. שהרי ככל שיתרבו מצוות, זה מכריע את כל העולם לכף זכות, ויגיע מכאן טובה לעולם כולו". ויש ללמוד מכאן שכאשר אדם עושה מצוה ומאריך בה קצת, אם זה בחזנות, או בשיעור תורה, או בעריכת חופה וקידושין, או בקריאת התורה, וכן כל דבר שמתרבה בו כבוד שמים שצריך לשמוח בזה ולא להתרעם או לכעוס גם כאשר לא נוח לא, עיין בספר הנהגות אהבת ישראל ח"א (מעלה א' סעיף ד'). ויש להוסיף שיש כאן, טובת הפרט וטובת הכלל, וגם אם הוא עצמו ממהר ויש לו סיבה טובה לכך, מכל מקום הציבור לא אשם, ומה לו להתרגז או לכעוס. ומצוי מאוד שעולה שליח ציבור ומאריך קצת בעמידה (לא יותר מדאי), או שמנגן בקדיש מעט וכגון בראש חודש או חול המועד, וחלק מהאנשים בציבור ממהר, "ללכת לטייל או לסידורים", ואז מתחילים עם הלחשושים והתלונות על "החזן המאריך". אולם באמת מה אשם שאר רוב הציבור שנהנה ומתענג ומתעלה על הניגון הקטן שעושה השליח ציבור, ויש כאן נגיעה אישית ממש, והמשנה אומרת "אין אדם רואה נגעי עצמו". מי שממהר יכול ללכת למקום אחר שמקצרים מאוד בתפילה או שילך באמצע התפילה מהמקום שנמצא בו, אבל אם החליט להישאר עליו להתבטל ברוב, קמא קמא בטיל. ולפעמים רב שמוסר שיעור תורה בין מנחה לערבית, לא סיים בדיוק ממש בדקה המבוקשת, והאריך בשתיים או שלוש דקות, והמתלוננים כבר עושים פרצופים, וכנ"ל. (אולם יש רבנים שמאריכים ללא סוף ובקרת זמן וגם זה לא טוב). Page 1 of 1