המשך מלאכת שוחט
כינים פרים ורבים
בגמרא (מסכת שבת קז ע"ב) למדו איסור נטילת נשמה בשבת, ממה שהוצרכו לעורות אלים מאדמים במשכן, והיו שוחטים אותם ומשתמשים בעורותיהם. וכמו שהאלים פרים ורבים, אף כל בעלי חיים שפרים ורבים אסור להורגם, אבל כינה שאינה פרה ורבה, מותר להורגה ופירש רש"י שהכינה מזיעת בשר אדם היא שורצת.
והנה בספר פחד יצחק שאל את רבו מהר״י בריאל, אם יש לחוש להחמיר כדעת חכמי המחקר שאומרים שאף הכינה נוצרת מביצה שמזכר ונקבה, ולפי זה יהיה אסור להרוג כינה בשבת? והשיב לו: אין לנו לשנות הדינים המיוסדים על פי קבלת רבותינו הקדמונים, ואין לנו לזוז ממה שפסקו הפוסקים על פי התלמוד שלנו, ואפילו כל רוחות המחקר שבעולם באות ונושבות בו, אין מזיזות אותנו מקבלתנו, כי רוח ה' דיבר בם ומלתו על לשונם. לכך הדין דין אמת ויציב ונכון וקיים, ואין לנו לשנות הדין כלל ועיקר מחמת תואנות החקירות החדשות מקרוב באו.
גם בשו״ת היכל יצחק הרצוג כתב, שאף על פי שידוע לנו שהמדע החדש אינו מודה בזה לחז״ל, אנו אין לנו אלא דברי חז״ל שמותר להרוג כינים בשבת, וכל שכן שמותר להרוג חיידקים, ואפילו אם אינם מזיקים. וכן כתב בספר מכתב מאליהו, שאף בהגלות נגלות דברי חכמי המדע, הדין שקבעו חז״ל אינו משתנה. ובספר הברית האריך להצדיק את דברי חז״ל, וכתב, ורחוק מכליותי מי שיכחיש התהוות הכינים מזיעת האדם, שהרי אף אם ינקה האדם כל גופו ׳ורחץ בשרו במים חיים וטהר', ואחר כך 'כתונת בד ילבש׳ חדשה ונקיה, ובכל זאת ׳ותהי הכנם באדם׳ ההוא, והרי אין אפשרות לשום בריה להיכנס בין חלוקו לבשרו, ומאין באו הכינים על בשרו, אלא שמתהוים מזיעת האדם עצמו, וזה מפורסם לכל, שכן הוא. והרמב״ם כתב, והסכלים שאין להם ידיעה בחכמת הטבע חושבים שאי אפשר שתיברא תולעת בלי זכר ונקבה. ועל כל פנים, אין לנו לאסור מדעתינו מה שהתירו חז״ל במפורש; ולכן הדין דין אמת שמותר להרוג כינה בשבת, שאין לנו אלא דברי רבותינו ז״ל (שבת בהלכה ובאגדה עמ' 236).
זריקה לחולה
מותר לעשות זריקה לחולה בשבת, אף על פי שהוא חולה שאין בו סכנה. ולכן חולה סכרת שמקבל זריקת אינסולין לפני כל ארוחה, מותר להזריק לו זריקה זאת גם בשבת.
ואף על פי שיכול מאוד להיות שייצא דם עקב הזריקה או שיהיה הדם נצרר על ידי תחיבת המחט, מכל מקום כיון שהוא לא מתכוין לכך, מותר (חזו"ע שבת ח"ג שעג-שעד).
צחצוח שיניים
מותר לצחצח שיניים בשבת גם ע"י משחת שיניים, ואין בזה לא משום איסור סחיטה, ולא משום איסור ממרח. וגם אם ע"י הצחצוח ספק אם ייצא לו דם מהחניכיים מותר. ורק אם "בוודאי" ייצא לו דם אז אסור לו לצחצח משום איסור חובל (יבי"א ח"ד סי' ל).
שטיפת מברשת השיניים
ומשום איסור מכין משבת לחול כאשר שוחט את מברשת השינים, הנה זהו דוקא כאשר עושה מעשה בידיים, שמשפשף בידיו את המברשת, מה שאין כן כאשר מחזיק את המברשת בידו ונשטפת תחת הברז לבד (ללא שפשוף בידיו), שבכגון זה מותר לכתחילה, ואינו בכלל שטיפה אלא הדחה. ועוד יש לומר שאין מטרת שטיפתו לצורך חול, אלא שיהיו נקיים גם ביום השבת מטעמי הגיינה וניקיון, ולכן מותר. ולפי טעם זה אפילו לשטוף עם ידיו ממש מותר.
הוצאת דם ממכה
אסור לדחוק בידיים על מכה כדי להוציא ממנה דם. אם צריך לקנח את המכה, יש לקנח בנחת כדי שלא לגרום להוצאת דם (ומ"מ אם עושה בנחת ואע"פ כן יצא, אין בזה איסור). וכן יש להיזהר שלא לחכך פצע, כי ע"י החיכוך בדרך כלל יוצא דם (אור ההלכה מלאכת שוחט)