י' שבט
ללמד נפשנו לאהוב הטוב והתועלת ולהדבק בו
כתב בספר החינוך (מצוה תקכט): מנענו מלכרות האילנות כשנצור על עיר כדי להצר לאנשי העיר ולהכאיב ליבותם, ועל זה נאמר "לא תשחית את עצה... ואותו לא תכרות". וכמו כן, נכנס תחת זה הלאו שלא לעשות שום הפסד, כגון לשרוף או לקרוע בגד או לשבור כלי לבטלה, ובכל עניינים אלו וכיוצא שיהיה בהם השחתה, קראום חז"ל בגמרא שעובר משום "בל תשחית".
שורש המצוה ידוע, כדי ללמד נפשנו לאהוב הטוב והתועלת ולהדבק בו, ומתוך כך תדבק בנו הטובה ונרחיק מכל דבר רע ומכל דבר השחתה, וזהו דרך החסידים ואנשי מעשה אוהבים שלום ושמחים בטוב הבריות ומקרבים אותם לתורה, ולא יאבדו אפילו גרגר של חרדל בעולם, ויצר להם בכל אבדון והשחתה שיראו, ואם יוכלו להציל יצילו כל דבר מהשחית בכל כוחם. ולא כן הרשעים אחיהם של מזיקים, שמחים בהשחתת עולם והמה משחיתים, במידה שאדם מודד בה מודדים לו, וכמו שכתוב (משלי יז ה) "שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה", [והיינו שהשמח על תקלת חברו לא ינקה מן התקלה ההיא, כי תבוא גם עליו], אבל החפץ בטוב ושמח בו נפשו בטוב תלין לעולם, וזה ידוע ומפורסם.
ודרך כלל אסרו חכמנו זכרונם לברכה לעשות כל דבר של השחתה. והמשחית שום דבר מתוך כעס, אמרו עליו (מסכת שבת קה ע"ב) שהוא כעובד עבודה זרה, שכן דרכו של היצר הרע היום אומר לו עשה כן, ואם יעשהו, למחר יאמר לו לך עבוד עבודה זרה. כלומר שכל אדם חייב לגעור ביצרו ולכבוש תאוותו, עד שיגביר נפש המשכלת על נפש המתאווה, עד שתהיה לה [נפש המתאווה] לאמה [לשפחה], והיא [נפש המשכלת] גברת לעולם ועד.
(הרפואה בהלכה ובאגדה)
בברכה
הרב גיא אלקנה לוטינגר