מה לימדה אותי הפרשה (פרשת ויצא)
מעשה הורים סימן לילדים (ג')
בראשית (כה, יט): "אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק'".
זהו מקרה קלאסי של העברה בין־דורית, שבו ההורים אינם מודעים לתהליך שהם עצמם מניעים, או אולי מהווים עוד חוליה בשרשרת העברה בין־דורית. כלומר, אם הילד שלי מתחיל להקשות ולהתנות לי תנאים ומתעקש על דרך מסוימת שוב ושוב, אבדוק האם למד זאת מאיתנו ההורים. כנראה שיש לנו ילד חכם מאוד שמבין עניין, מפנים ומתנהג בדרך התקשורתית שאנחנו לימדנו אותו
ונחזור לסיפור האישי שלי. עברתי כמה שלבים עד הגמילה מתבנית התקשורת "אם־אז", שהיתה כנראה כ"כ מושרשת בי. השלב הראשון הוא עצם המודעות לתדירות הגבוהה בה אני נוקטת בתבנית זו. בשלב השני הייתי תופסת את עצמי כשכבר התחלתי את המשפט, ונזכרת שאני בגמילה. ואז תוך כדי דיבור הייתי משנה את חלקו השני של התנאי. במקום איום הייתי מציגה תמונת מצב. לדוגמה: "אם לא תצאי מיד מהמקלחת, אז... יכול להיות שנגיע באיחור", "אם לא תפסיק לצעוק, אז... יהיה לי ממש לא נעים", "אם לא תאכל את המנה העיקרית, אז... בסוף תישאר רעב", "אם לא תסדר את הצעצועים, אז... חבל, כי החדר יהיה ממש מבולגן". לקח עוד זמן עד שהצלחתי להגיע לשלב בו הצלחתי להשתחרר ממשפטים שמתחילים במילה "אם...”.
ישנן דרכים רבות ומגוונות לגרום לילד לבצע את המצופה ממנו, מבלי לאיים או להטיל עליו עונש. השיטה החשובה והבסיסית ביותר היא זו שהודגמה לעיל. במקום להגביר את הווליום מאפס למאה בבת אחת, במקום לייצר תחושות של כעס, תסכול ואפילו פחד, פשוט להציג לו את התוצאה של מעשיו, לתת לו להבין את ההשלכות של המצב שהוא יוצר. בינינו, הוא לא רוצה לגרום רע או סבל לעצמו וגם לא לנו. אנחנו רוצים ללמד אותו, שאם הוא מחשב את הזמן באופן מוטעה ונכנס להתקלח הרבה אחרי שהתבקש, הוא מעכב את כולנו בדרך לאירוע. אנחנו לא רוצים להקטין אותו ולהשפיל אותו על ידי עונש, אלא שילמד שיש השלכות למעשיו.
גם בכניסה למקלחת לפני השינה. המקלחת "המאוחרת" של הילד/ה, לא משנה כמה אומרים לו: "כנס להתקלח", הילד מנענע בראשו, ולא נכנס. דבר שגורם לנו לתסכול רב, ולהשתמש בתבנית: "אם-אז" שהיא התבנית השכיחה לתגובה מיידית של ההורה: אם לא תתקלח, אז אין מחשב מחר וכו'..., אבל שוב התבנית הזאת היא לא נכונה, הדרך הנכונה היא הגבולות למעשה זה, ז"א גבול בנושא המקלחת היא שמקלחת עושים עד 19:30, מעבר לכך אין יותר מקלחות, אף אחד מכם לא נכנס להתקלח אח"כ. ילד ש"משך עצמו" ואיחר, יבין שהוא יישן ללא מקלחת. חוסר נעימות בלילה, יגרום לו לבד לא לחזור על כך.
הדבר נכון גם בכיוון ההפוך אם הבת הגדולה לוקחת את אחיה לגן, לא ניתן לה פרס על כך, אלא נשבח אותה ונאמר לה: "תודה לך העזרה שלך כל כך משמעותית לנו. אם כולם בבית ינהגו כמוך, יהיה לנו כל כך נעים בבית שלנו". לא ניתן לבן שלנו פרס על כך שהוא הכין שיעורים, אלא נאמר לו עד כמה אנו מעריכים את האחריות שלו ואת יכולת ההתמדה שלו, ושבזכות החריצות שלו הוא ודאי יצליח.
אבל, לפעמים זה לא מספיק...
--
מצפה לישועת ה' ברחמים גיא אלקנה לוטינגר מו"צ בית הוראה "שואל ומשיב" בת ים רב "מכון אבינועם" לרפואה והלכה - בריאות האישה