פרשת לך לך - מה לימדה אותי הפרשה

מבט נכון אל עבר ילדינו הנשואים ךָ וגו' וּמִ בֵּ ית אָבִ יךָ'".ךְ לל בראשית (יב, א): " ְ ֶ למה הילדים מפסיקים להתייעץ עם ההורים אחרי הנישואים, והאם זה משתנה בהמשך? בעלון הידברות (תש"פ) כתב הרב אפרים אורשלימי, שלא מעט מההורים חשים תסכול מסוים לאחר שהם זוכים לחתן לראשונה את מי מילדיהם. התסכול הופך לפעמים לכעס סמוי, בפרט לאחר שההורים עושים מעין "חשבון נפש פנימי" לעצמם, ובמחשבתם עולה התמיהה: הלא למעלה מעשרים שנה הדרכנו, חינכנו את בננו / בתנו על כל צעד ושעל, והנה לפתע הם הופכים להיות "אדונים לעצמם", הם מרגישים את עצמם כבר גדולים, ולא בדיוק מתייעצים כשצריך. תמיהתנו גדלה שבעתיים בפרט לאור העובדה שאנו מרגישים שכל עמל החינוך שהשקענו בהם, הלך לכאורה לאיבוד, וממחשבה זו אנו ניגשים לעשות את כל הטעויות האפשריות, שלעיתים מגיעות לידי "שיתוק חשיבתי" בין ההורים/החמים לחתנים או הכלות, ובמקרים הגרועים יותר נוצר מעין נתק סמוי של חוסר פרגון ואהבה הדדית בין הצדדים. אדם שקיבל על עצמו להתחתן עם התורה הקדושה, או במילים מפורשות יותר - קיבל על עצמו להקפיד כל יום לאחר סיום עבודתו ללמוד לפחות שלוש שעות שיעורי תורה, הרי ברור הוא שלאחר ההתלהבות הראשונית של ההתחזקות, יגיעו ימי הניסיון ובהם ינסה היצר הרע ללחום את מלחמתו. הוא יפעל על האדם בדיוק בשעות הלימוד שהוא קבע לעצמו ויפיל עליו עייפות, פגישות חשובות, כעסים ותסכולים בדיוק דקות לפני יכיר את שהוא אמור ללמוד, וכן על זה הדרך... אם אותו אדם (שבמקרה זה הוא היצר הרע), יבין שזו הדרך להגיע לניצחון, האויב הוא לא יתרגש כלל ודווקא הניסיונות הם המובילים אותו להצלחות - שזה מה מלכתחילה , זאת משום שהוא הביןמהקשיים שיצוצו לפניו שהולך לקרות בהמשך. כך הם הדברים כאשר הורים זוכים להשיא את מי מילדיהם. חשוב שנבין כהורים או כחמים, שבתקופה הראשונה של הנישואין - בני הזוג נכנסים לסוג של שאיפה לקבלת עצמאות, וזה לגיטימי לחלוטין. הם יסתגרו בדיבורים בינם לבין עצמם, יחושו "גדולים" וינסו לפתח כל הזמן סוג של "בגרות על" שתוכיח כביכול לסובבים אותם כי הם כבר גדולים ואחראים. הם לא עושים את זה כדי להתבלט בכוונה, אלא זה סוג של לקיחת אחריות, על כל המשתמע מכך. בנקודות מסוימות טוב שזה יקרה, אף על פי שלפעמים הם עושים טעויות. כך זה נראה לפחות בשלוש-ארבע שנים הראשונות. אבל הורים יקרים, אל דאגה, ילדינו היקרים, על אף שכבר התחתנו - זקוקים לנו מאוד! ככל שיחלפו ויעברו השנים הראשונות, אנו נגלה שהזוג הצעיר מתחיל להתייעץ איתנו על דברים שבעבר הם לא התייעצו. חשוב שנפנים כי מערכת יחסים בין החם לחתן, בין הכלה שנים מהנישואין. כדאי 3-4 לחמותה וכו', מתייצבת לפעמים רק לאחר שאנו, כהורים, נדע לפרגן ולומר מילים טובות על החתן או על הכלה. גם לאחר שהם הקימו את ביתם, הם צריכים לשמוע מילים טובות והערכה על בן או על בת הזוג. בדרך זו אנו עוזרים בעקיפין לתחזק את הקשר ביניהם, ועוד יותר אנו עוזרים בכך לעצמנו, שבני הזוג יותר יתקרבו אלינו. וכאשר זה יקרה - אנו נקבל בהבנה וביתר שמחה אמיתית את הכניסה של החתן החדש או הכלה החדשה למשפחתנו. Page 1 of 2