משא השידוכין - חלק ה'
השקפת חיים שונה
תמיד כדאי לצאת עם מישהו שמתאים להשקפת החיים שלך, ושאיפותיו הרוחניות דומות לשלך.
לפעמים, הייתי ממליץ לקחת מישהו שהוא קצת יותר חזק מכם בהשקפת החיים שלו כדי שיהיה לאן לעלות ולשאוף. הדברים נכונים לגבי רמה רוחנית, לשון נקיה, אינטליגנציה, השכלה וכו'. צריך לשאוף לקחת בן זוג שבעזרתו ובעצתו נוכל להתקדם קדימה, ולא לחזור אחורנית או לדרוך במקום.
בדורנו קיימת תופעה מבורכת של התחזקות רוחנית וחזרה למקורות. הדבר יכול להיות נפלא כשלשני בני הזוג יש שאיפות דומות והשקפות חיים תואמות. אבל אם אחד מהם ׳רץ׳ קדימה והשני נשאר מאחור, אז לא כדאי להיכנס למערכת כזו משתי סיבות:
אחרי החתונה, הפערים הרוחניים מתחדדים, בעיקר כשמגיעים לנקודות חיכוך. אחת הדוגמאות לכך היא חינוך הילדים. כשמגדלים ומחנכים ילדים, פורצים לעיתים וויכוחים סוערים, כמו - באיזה בית ספר הילד ילמד, ומהם התכנים שאותם הוא עתיד לקבל. כמובן שהניזוק העיקרי יהיה הילד שיקרע בין שני עולמות, בין אבא ואמא, ובמקרים רבים הוא הופך להיות כלי ניגוח של האחד כלפי השני.
לא לקבל הצהרות כגון: ׳אני אתחזק אחרי החתונה׳,
או ׳מה שתבקש/י אני אעשה...׳ על הצהרות כאלה אסור לסמוך מכיון שאם עושים זאת בשביל x או בשביל y ולא לכבוד בורא עולם שהוא הערך המוחלט, אז מחר או מחרתיים כשיהיה ויכוח או ריב כלשהו, זה שהבטיח יאמר: ׳לא מגיע לך שאני אעשה זאת׳, או ׳אני לא זורם עם זה׳, או ׳אני לא בקטע...׳ ואז המחלוקת תהיה חריפה הרבה יותר והאכזבה תהיה קשה מנשוא.
הרבה חושבים בעת הפגישות ׳אני כבר אשנה אותה/ו׳ ובסוף הם עומדים מול שוקת שבורה.
צריך לדעת שקשה מאד לשלוט על הבחירה שלנו, וכל שכן על הבחירה של אדם אחר.
ההחלטה
אנו ניצבים כעת בשלב ההכרעה. אם צעדנו עד עתה שלב אחר שלב כאמור, יוקל לנו מאד לקבל החלטה סופית.
אחרי שעשינו את הבירורים ובדקנו את ההתאמה שדברנו עליהם קודם, הגענו למסקנה שבן הזוג העומד מולי הוא המתאים ביותר עבורי מכל אלו שפגשתי עד היום, וכעת צריך לקבל החלטה סופית ולהודיע לצד השני על הרצון להתחתן. לפני שאומרים - ׳כן', עלינו לשאול את עצמנו מספר שאלות:
האם אני רואה בבן/ת הזוג שמולי דמות חיקוי לילדים?
יתכן שבן הזוג מצטיין בחברה, טוב מאד בבילויים, מכיר מסלולי טיולים... אבל נראה שכאבא, מורה דרך ומחנך, הוא יהיה חלש. האם כדאי להקים איתו בית?
יתכן שהבחורה נראית טוב, זורמת, חברה׳מנית וחכמה... אבל היא מאד תלותית, אין לה ׳עמוד שדרה׳ ויש לה ביטויי ילדות מוגזמים. האם היא האמא שתמיד חלמתי שתגדל את ילדי?
מוכנות לסבול.
אציג לפניכם את השאלה שעמדה לפני כשהחלטתי להתחתן: שש פגישות נפגשתי עם אשתי לפני החתונה. בפגישה השישית הצעתי לה נישואין, היא השיבה בחיוב, והלכתי להודיע לרב. אמרתי לו: כבוד הרב, מגיע לי מזל טוב, מצאתי כלה!. הרב קם מהכסא, (חשבתי שהוא רוצה לומר לי מזל טוב...) הרים את קולו ושאל: אתה בטוח שזאת זאת?!. אני חושב שכן..., עניתי.
אני רוצה לשאול אותך עוד שאלה לפני שאני מאחל לך מזל טוב, אמר הרב, ושאל: אתה מוכן לסבול בשבילה? עניתי לו: עוד לא התחלתי ליהנות בשבילה..., חשבתי כמה דקות, ואמרתי: אני מוכן לסבול בשבילה. ורק אז הוא אמר לי: מזל טוב!
השאלה של הרב הנחיתה אותי אל הקרקע.
לכן כדאי שתשאל את עצמך: האם אני מוכן לסבול בשבילה? כלומר, לא להתרגז מהצורך שלה בפינוק, לתמוך בה במצבי לחץ, לתת לה תשומת לב כשהיא צריכה, למרות שאני עייף וממוטט וכו׳.
וגם את, כדאי שתשאלי את עצמך: האם אני מוכנה לסבול בשבילו? כלומר, לסבול את הקפריזות שלו, את הגאווה שיש לו, ולהיכנע לרצונותיו אפילו שזה לא מתאים לי.