בית הוראה "שואל ומשיב" (פרשת תזריע)

בית הוראה "שואל ומשיב" (פרשת תזריע)

המשך מלאכת צד

צידת פרעוש

ומכל מקום בפרעוש וכיוצא בו כתב מרן בשלחן ערוך (סימן שטז ס"ט): "אסור לצודו אלא אם כן הוא על בשרו ועוקצו". וכתב המשנה ברורה (ס"ק ל"ז), שמשום צער העקיצה לא גזרו חכמים על איסור צידה, והתירו לצודו ולהשליכו. [אבל אם אינו על בשרו, לא יצודו, כיון שאין בעקיצתו צער כל כך, ויכול להבריחו מעליו].

וכתב הט״ז: ועוקצו, פירוש שראוי לעוקצו, שאפילו אם אין עוקצו ממש אלא על בשרו שיש חשש עקיצה קרוי עקיצה, וכן נראה מהטור, וכן משמע מהראש שכתב: "אבל אם הוא על בשרו, מותר ליקתנו ולהשליכו מעליו, שאין מתכוין לצידה אלא כמתעסק שלא ישכנו, ואין בו איסור טלטול, וכמי שמותר לטלטל קוץ ברשות הרבים". הרי כתב לשון עתיד שלא ישכנו, משמע שלא נשכו עדין.

נמצא שגדולי הפוסקים, תוספות, רש״י, המגיד, הר"ן והרשב״א התירו כן, ואפשר שגם כוונת השלחן ערוך כן. וכן אנו רואים מרוב העולם שעושים כן, וחלילה לומר שכולם נכשלים. עכ״ד הט״ז. גם האליה רבת כתב שמותר לצודו אף שעדין לא נשך ממש, וכן יש לפרש דברי הטור ושלחן ערוך ושלטי גבורים וריא״ז וספר צידה לדרך. ולפי זה נראה להקל כשהוא על בשרו בכל ענין. ע״כ (שבת בהלכה ובאגדה, שם).

לא גזרו חכמים במקום צער

ובאמת, היתר זה שלא גזרו חכמים במקום צער, מצאנו בכמה מקומות (וכגון בסימן שכח סע' כח), בהוצאת מוגלה מפצע שמצער את האדם בשבת, וכן מה כתב הביאור הלכה (סע' שכו) בשם רבי עקיבא איגר, שאדם שמצטער, ואפילו שאינו חולה, מותר לו להתקלח במים חמים בשבת.

וכן התירו לטלטל קוץ (פירוש, דבר היזק שעומד באמצע הדרך כגון זכוכית גדולה שבורה או מכשיר חשמלי שבור ומסוכן), בכרמלית, שמא ינזקו (שלחן ערוך סי' שח, סע' כז), ואפילו במקום חשש היזק לאדם יחיד ולא דוקא במקום שמהלכים בו רבים, כמבואר בדברי הראשונים (והובאו בחזו"ע שבת ג קכט).

אמור מעתה, וכי החשש שמא הדבורה תעקוץ, הוא פחות מהחשש שמא ינזק מישהו מהקוץ, ולפי המציאות של היום שרבים חוששים מאוד מעקיצת דבורה ולא מעקיצת יתוש, אם בעקיצות יתוש התירו לצודו כשהוא על בשרו, כל שכן בעקיצת דבורה שכאבה גדול יותר מיתוש ולא פחות מקוץ, שיש להתיר למי שמפחד מעקיצתה אף אם אינה ממש על בשרו.

גם בספר ברכת יצחק ברכה (שבת ב שעג) כתב: ”ובדבורה, יש לומר שמותר לצודה משום שנחשב היזק גדול, וכל שכן בזכר של הדבורה’’. גם בספר ויזרע יצחק זעפרני מצדד כן שכתב: צער עקיצת הדבורה, גדול יותר מנשיכת הפרעוש, ויש מקום יותר להתיר אפילו באינה עוקצת אלא רק חוששים שמא תעקוץ, וכמו שמותר בנשיכת נחש. (ועיין חזו"ע שבת א רנג, חזו"ע שבת ג קכז, חזו"ע שבת ה' קי, קטו, קכב, שבת בהלכה ובאגדה , שם).

צידת תרנגולים

תרנגולים שיצאו מהלול לרחוב, מותר לדחותם ללול ולסוגרו, שכיון שרגילים לחזור למקומם בלול, הרי זה כאילו ניצודים כבר (רש"י, הרשב״א הר"ן, ראבי"ה, הרא״ש, הגהות מימוניות, המאירי, שיטה לא נודע למי, שלחן ערוך (ס״ס שט"ז,  שח ס"מ), הרש"ל ואחרונים רבים, חזו"ע שבת ה קא, קב).

ואולם, בני אשכנז מחמירים שלא לדחות תרנגולים ללול שהוא מקום צר, אולם, לחצר או לבית שהוא מקום גדול גם לאשכנזים מותר. [כמבואר בדיני אמירה לגוי ש"שבות דשבות [שני איסורי דרבנן] במקום הפסד", מותר. והיינו כיון שרגילים לחזור ללול, נחשב כאילו ניצודו כבר, ואין הצידה בהם אסורה אלא מדרבנן [לבני אשכנז]. וגם זו מלאכה שאין צריך לגופה שאיסורה מדרבנן, כי אין לו ענין בצידה עצמה, אלא רק שלא יזיקו] (משנ"ב חזו"ע שבת ה' קנ, קה).

  • Facebook Social Icon
CreativeLogo.png

כל הזכויות שמורות לקול קורא 2019