שבט מוסר (פרשת אמור)

שבט מוסר (פרשת אמור)

הטראומה והשלכותיה - חלק א'

באחד הימים קיבלתי שיחת טלפון מאמא שביקשה להתייעץ אודות בנה בן ה-6 שעבר בכיתה סוג מסוים של טראומה, כאשר ילדי הכיתה סגרו אותו בשירותים ולא נתנו לא לצאת משם במשך זמן מסוים. הילד עבר סוג מסוים של טראומה, ומאז לא יכול להיכנס לשירותים לבדו וחייב שאדם יהיה איתו שם, והוא מבוהל ממש. האמא שאלה מה עושים, ואני עניתי שידיעותי בדבר מועטים ושיש לפנות לאנשי מקצוע. וממש בהשגחה פרטית כשבוע וחצי לאחר מכן, ראיתי מאמר נפלא בנושא במגזין המשפחה (בתוך המשפחה, מדור הורֶה נבוכים טבת תשע"ט), וכדאי לכולנו ללמוד ממנו דברים נפלאים. המאמר יימשך במשך 3 שבועות וכדאי לעקוב אחריו.

הטראומה והשלכותיה

היא ישבה כמו כולן בשיעור חשבון בכיתה ה'. מירב היא ילדה שקטה ונעימה ללא רקע מיוחד. המורות לא ידעו עליה כלום, רק שעברה מהדרום לפני כמה חודשים, ושהיא תלמידה מצטיינת.

היא ישבה ליד השולחן האחרון, ופתאום נעמדה, מבטה היה בוהה והיא החלה לרוץ לכיוון הדלת. בדרכה היא דחפה שני שולחנות, הדפה את אחת הבנות וטרקה את הדלת. מבוכה השתררה בכיתה, והמורה שאלה את הבנות מה קרה. אף אחת לא ידעה לענות. מיכל, חברה של מירב, שאלה את המורה אם היא יכולה לצאת אחרי מירב.

מיכל מצאה את מירב בחצר מתחת לאחד השולחנות, שתי ידיה מעל לראשה והיא בוכה. מירב התייפחה, ומיכל ניסתה לקרוא לה. מירב התייפחה והדפה את מיכל, תוך שהיא צועקת עליה שלא תתקרב. רק לאחר שעה מירב חזרה לכיתה, מעט חיוורת, והתיישבה במקומה כאילו כלום לא קרה.

טראומה כפולה

בפגישה עם הוריה של מירב הובן המקרה - מירב נולדה וגדלה בדרום הארץ. בגיל חמש היא הייתה בבית לבדה עם אחותה הגדולה ממנה בשנתיים כשהייתה אזעקה. האחות רצה למקלט השכונתי ושכחה לקחת עימה את מירב. מירב בת החמש נותרה לבדה בבית וחשה פחד מוות. ליבה התכווץ מפחד, הלם ופעם, והיא צרחה ובכתה כשהיא מכופפת מתחת לשולחן. רק לאחר רבע שעה נכנסה השכנה למשמע הזעקות וגילתה את מירב כמעט מעולפת מתחת לשולחן.

לרוע המזל, מקרה דומה אירע לאחר כחודש. שוב הייתה אזעקה, מירב בדיוק חזרה מהגן ואמה, שאיחרה בכמה דקות, לא הייתה בבית. הבית היה ריק, והאזעקה נשמעה בכל המרחב. מירב שוב, באותה עוצמה, נשכבה מתחת לשולחן כשכל גופה רועד מצעקה ומבכי. נדרשו בערך שלש שעות להרגיעה.

מאז, בכל פעם שיש אזעקה מירב נזרקת באחת לאותן טראומות קשות שחוותה. השנים שעברו לא הקלו את מצבה. אזעקות חזרו ושבו, ומירב סבלה מהתקפים קשים של פאניקה וחרדות. בשל המצב, בעצת מומחים, כשהייתה מירב בת שמונה עברה משפחתה לבני ברק.

התברר, שבאותם רגעים בשיעור חשבון עבר אמבולנס ליד בית הספר. למשמע הסירנה, מירב, הבת המתוקה והשקטה, נזרקה בבת אחת למציאות אחרת. גופה התקשח, ליבה התחיל לפעום והיא רצה... בכל כוחה היא רצה ובכתה. כשראתה שולחן היא התכופפה מתחתיו, ושתי ידיה מעל ראשה.

לבשו בבוקר. האם הם לבושים באופן מתאים

מאזכרי טראומה

המקרה המתואר נשמע אולי קיצוני כי הוא בולט בחריגותו, אבל תגובות חרדה שונות בעקבות אזכורי טראומה - קיימות, ואצל נערות בסיכון - ביתר שאת. חשוב שנלמד כיצד נראים הדברים כדי שנוכל לזהות מקרי טראומה ולטפל בהם.

משפט לחיים: משפט שנערה אמרה לי: בתחילת השנה כל פעם ששמעתי צעקות או כשדלת הייתה נטרקת הייתי נבהלת מאוד, והלב שלי היה דופק. לפעמים ממש הייתי חוזרת להרגיש כמו ילדה קטנה במצב בלתי נסבל. בזכות הטיפול אני הרבה פחות דרוכה, והרעשים מסביב פחות משפיעים עלי כיום.

0 צפיות
  • Facebook Social Icon
CreativeLogo.png

כל הזכויות שמורות לקול קורא 2019