שבט מוסר (פרשת בלק)

שבט מוסר (פרשת בלק)

סגולת הישועה

לא פעם ולא פעמיים אנו נתקלים במודעות נפלאות של אנשים שנושעו ממצב מסוים, ומפרסים זאת ברבים כדי להודות על הנס הגדול שקרה איתם, "וְעַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ, וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת". אמנם רבים הם המקרים שבכותרת פרסום הנס, מתנוססת האמרה: 'אמרתי 40 יום ברציפות פרק שירה ונושעתי', או 'אמרתי 40 יום ברציפות שיר השירים ונושעתי', או 'אמרתי 40 יום נשמת כל חי ונושעתי', וכן אדם שפרנסתו היתה דחוקה מעט או הרבה, שמע שיש סגולה לקרוא יום יום פרשת המן, וכן עשה וכעבור תקופה ארוכה הוטב מצבו ופרנסתו, ופרסום ברבים שהקורא כך וכך ימים פרשת המן יראה ישועות, וכן על זה הדרך.

והנה בודאי אמירת פרק שירה או שיר השירים או פרשת המן או נשמת כל חי וכיוצא בהם זה כבר נפלא לכשעצמו, ונחשב בודאי גם ללימוד תורה כשאומר כן, ואמנם ישנה נקודה קטנה שיש להבהירה ומעט לעבור עליה והיא עצם ההבנה ולקיחת המסר מאותה מודעה על הנס שתלויה שבעצם לרוב קורה שהמוסר הנלקח מהמודעה היא שכל מי שאומר שיר השירים או פרק שירה וכיו"ב הוא נושע, והמשתמע מכך שאותו אדם נושע בזכות אמירת שיר השירים... או בזכות פרק שירה. וגם מי שיתחיל לומר כך כדי להיוושע מאיזה ענין סבוך שנמצא בו יבין בשכלו שכל מה שיש לו לעשות זה פשוט לקרוא שיר השירים או פרק שירה או נשמת כל חי כך וכך ימים ואז תבוא הישועה!

אולם בודאי ובודאי שלא כך פני הדברים. אלא עומק הענין הוא ששיר השירים או נשמת כל חי וכיו"ב הם אמצעי שעל ידו נוכל להרגיש קירבה יותר להקדוש ברוך הוא ונוכל להדבק בו בתפילה יותר מרגשת, למצוא זמן איכות עם ה' יתברך לבדו כל יום כדי לומר שיר השירים או פרשת המן, שירה מהלב ממש, לא אמירה גרידא מהשפה לחוץ, להוציא מילים מפיו שאינו מרגיש מתיקות ודביקות בהם באמת, אלא אמירה שמתוכה נרגיש ערגה לה' יתברך של השתפכות הנפש, לפעמים בדמעות.

אמירת פרשת המן במלמול מהיר, אפילו ללא שגיאות לא יביא לאדם ישועה בפרנסה, אלא לימוד פרשת המן עם מפרשים, והלקחים והמוסר הנלמד מתוכה, וכן חשבון נפש עצמי יחד עם לימוד המוסר, תרגול חובת הלב העצמי של כל אחד מאיתנו שיביא לשיפור המעשים וחיזוק הביטחון בה' יתברך לבדו, אז יש לקרוא ואולי לראות ישועות מתוך פרשת המן.

וכן אמירת פרק שירה, וכי משום שיודע ואומר מה קורא התרנגול או מה אומרת הנמלה, יראה מכך ישועות?! חס ושלום לחשוב כן, אלא ע"י שמבין בדעתו  ומתפעל איך כל בריה משבחת את ה' יתברך, וכמה ה' גדול שנותן לכל בריה ובריה די מחסורה ואין יום ושעה שחסר לאף בריה בעולם פרנסתה וצרכה, ומכאן מבין שאם להם נותן ה', קול וחומר שגם לו שייך שיתן ה' מחסורו.

ומכאן נלמד על אמירת נשמת כל חי, שצריך לפני שאומרים אותה להתכונן ולהתרכז ולחשוב כיצד להודות לה' יתברך, ועל מה בדיוק מודים לה' יתברך על דבר זה, ועל דבר זה ורוצים ומרגישים "השגחה פרטית בהודאה, כיצד ה' יתברך איתו ממש בכל דבר שעושה, ועושה לו, ואז כאשר אחר כך אומרים נשמת כל חי בודאי ה' יראה ללבב.

ומכאן יש ללמוד שגם כאשר האדם נושע בסופו של ענין לאחר שקרא כך וכך ימים פרק שירה או נשמת כל חי וכיו"ב ויחד עם זאת קירב לבבו לה' יתברך ושינה מעשיו, ונדבק בביטחון ובאמונה יותר, כאשר הוא מפרסם מודעה "נושעתי בזכות..." צריך לחשוב על כל מילה שנכתבת בפירסום, (ויתייעץ עם חכם), שלא יהיה בכלל מחליש הרבים, שאחר שיקראו יעשו ולא יוושעו, וכאמור לא הקריאה עיקר ודי למביני דבר.

0 צפיות
  • Facebook Social Icon
CreativeLogo.png

כל הזכויות שמורות לקול קורא 2019