שבט מוסר (פרשת וישלח)

שבט מוסר (פרשת וישלח)

לעמוד כחומה בפני הילד (ב)

הצורך להעניש ילד במסגרת הצבת הגבולות

"עונש יכול להינתן אך ורק מתוך תחושת שליטה של ההורה. שיקול הדעת חייב לבוא לפני ביצוע הפעולה", משיב הרב סגל, מאבחן דידקטי ויועץ חינוכי, ומשתף בסיפור מטלטל ששמע מפי מנהל חינוכי ותיק. "המנהל סיפר שבכל פעם שהיה מכעיס את אביו, היה אביו אומר לו: 'מגיע לך עונש על ההתנהגות, אך כיון שהבאת אותי לידי כעס - אינני יכול להעניש אותך. כשאני כועס, אסור לי להעניש אותך, שמא אחטא כלפיך. לכן אתה ניצל כעת מעונש...' המילים הכנות של האב המחישו לילד מהי שליטה רגשית. המנהל המשיך וסיפר - לאחר שאבא נרגע מכעסו הוא היה יושב לצדי, מסביר את חומרת המעשה, ומטיל עלי עונש, לא מתוך כעס אלא מתוך מטרה קדושה של חינוך. היחס של אבא מלווה אותי עד היום בדרכי בחינוך. כשילד מתנהג לא כראוי, הוא מקבל ממני עונש, רק כאשר אני נינוח ושליו, והדבר נעשה מתוך מטרה לחנך ולא חלילה כדי לפרוק כעס"!!

סמכות הורית בתהליך ההתפתחותי

הרב סגל ממשיך ואומר: "מדהים לראות איך הדרכים הפסיכולוגיות מתלבשות על התורה, דברי חז״ל והמפרשים. בבן איש חי מובא העניין של פירמידת הצרכים האנושית. לאחר שיעקב אבינו חזר שלם מהשהות אצל לבן, ולאחר שנאבק עם שרו של עשיו, כותבת עליו התורה "ויבוא יעקב שלם”: שלם בגופו, בממונו ובתורתו. מקשה הבן איש חי - יעקב אבינו שהיה אחד מהאבות הקדושים, שמהווה רגל במרכבה של ה’ יתברך - מדוע חשוב לציין שיצא שלם בגופו ובנפשו, ורק לאחר מכן, שלא שכח את תורת שם ועבר שלמד? התשובה של הבן איש חי היא, שכדי שתהיה תורתו של יעקב שלמה - חייבים את שני הנדבכים הראשונים, של גוף שלם וממון שלם שמשמעותו נפש שלמה. כך בדיוק צריך הילד שלנו - עלינו להנגיש קודם כל את צרכיו הגשמיים, ורק לאחר שהפקדנו בבנק הרגשי של הילד מילים טובות ומחבקות - נוכל להציב לו דרישה ולתבוע ממנו התקדמות".

חשוב לזכור שגבול משמעותו שטח. המטרה בהצבת גבול אינה להציק לילד, אלא לתת לו מרחב מוגן. המקום המגודר הוא השטח הבריא והבטוח עבור הילד כשמציבים לו כללים קל לו לתמרן. פגשתי משפחות שעברו תקופות מאתגרות, אך הקשיים לא מוטטו אותן, אלא חיזקו אותן. הסיבה לכך היא שקושי אינו גורם לפירוק. חוסר גבולות הוא זה שגורם לפירוק. אבל כשהחיים ’אסופים’ תחת כותרת מוגדרת של כללים ברורים, ניתן להתפתח למרות כל הקשיים. דוגמה לכך היא שבאחד הקעמפים בארה"ב שילבו ילדים בעלי צרכים מיוחדים. בתחילה מנהלי הקעמפ חששו והתנגדו למיזם, אבל בסיומו של הקעמפ הבחינו בכך שהילדים נתרמו מאוד מהנתינה לילדים המיוחדים. הדבר מעיד שמאמץ מצד הילד אינו מחליש אותו, אלא להיפך, מחשל ומחזק. לכן אני קורא להורים - אל תפחדו "לדרוש" מהילד להציב לו גבולות ולהעמיד אותו בתוך מסגרת של כללים. כשאתם סמוכים אליו ונותנים לו לב, הוא יוכל לבטוח בכם ולציית לכללים, גם אם ייראו לו פחות נעימים ליישום, ואז גם נוכל לסמוך עליו ולתת לו תפקידים" (המשך אי"ה שבוע הבא)