זהירות לא ליפול
סיפר הרה״ג ליאור גלזר שליט״א, סיפור אישי שהינו עד לו: היה זה כשנתיים אחר נישואי, בעודי אברך צעיר הלומד בכולל. יום אחד, הודיעה לי אשתי כי היא מתכוונת לצאת לטיול בקברות צדיקים שיחל מהערב ועד שעות הבוקר המוקדמות. אל הטיול מצטרפת גם חברתה מהבניין, על כן ביקשה היא ממני שאשהה באותו לילה עם השכן בביתו, כך הן תרגשנה בנוח שבעליהן לא נותרו לבדם בבית.
הסכמתי לכך בשמחה, מפני שהכרתי את שכני וידעתי כי הוא תלמיד חכם גדול ועצום בתורה, אשר שקידתו והתמדתו היתה לאות ומופת. ומה אומר לכם, לא התאכזבתי כלל: הגעתי לביתו בשעה 20:00 בערב ולמדתי באחת מפינות הבית. בינתיים, ראיתי אותו לומד בחיות ובהתלהבות בתורה. היה הוא גאון עצום שחיבר שני ספרים חשובים מאוד, ואף זכה ברבות השנים לשמש כמו״צ (מורה צדק) חשוב ביותר, אשר ענה על שאלות קשות וסבוכות בהלכה.
לקראת השעה 3:00 בלילה, סגרתי את ספר הלימוד ועליתי לישון. לא כן עשה שכני היקר - הלה המשיך ללמוד ברצף ובהתמדה שלא ראיתי כמותה עד אור הבוקר. עם עלות השחר, עלה הוא להתפלל ב׳נץ׳ וחזר לביתו.
הסתכלתי בו בהתפעלות ובהערצה - זהו תלמיד חכם הראוי לחיקוי, אשר עדיו לגדולות להיות אחד מגדולי הדור הבאים. מוקדם בבוקר נפרדתי ממנו כשאני רווי בחוויות של התעלות וקדושה. מאז, עברו להן שנים והחיים המשיכו.
והנה, לפני כשנתיים, בשנת התשע״ד, נסעתי להתפלל בקברו של ר׳ מאיר בעל הנס בטבריה, ולפתע, בעודי ברחבת הקבר, ניגש אליי מישהו מאחור וכיסה את עיניי, בשאלה: "נחש, מי אני?" לא הצלחתי לדעת במי מדובר, ואז הוא הסתובב אלי ושאל שוב: "נו, אתה זוכר אותי?"
הבטתי בו, אך לא היה לי שמץ של מושג מי הבנאדם. הוא היה לבוש בברמודה קצרה, חולצה קצרה פשוטה, הוא היה מגולח בפניו, נעל כפכפי אצבע לרגליו וכובע אופנתי בראשו. "נו זה אני השכן שלך בעבר, שבאת ללמוד אצלי באותו הלילה". "מהההההה?" הזדעזעתי כולי. הרגשתי כי אני עומד להתעלף למשמע הבשורה, לא האמנתי כלל וכלל למראה עיני.
"אתה הוא זה התלמיד חכם העצום שחיבר שני ספרים חשובים בהלכה וזכה להיות מו״צ גדול וחשוב?" אמרתי כשאני בשוק של חיי. היהודי עם הכובע המצחיה והברמודה ענה לי: "כן זה אני. לצערי הרבה השתניתי מאז. התגרשתי ועזבתי את הבית, וכל מה שהיה לי ירד לטמיון.
איני יותר אותו תלמיד חכם מתמיד, לצערי, הגעתי למצב בחיי שמעולם לא חשבתי שאגיע". הייתי המום ולא ידעתי מה לומר לו. רצתי וסיפרתי זאת לאשתי שהיתה המומה לא פחות ממני. היא התקשרה מיד לאשתו לשאול אותה לפשר הדבר.
"אל תשאלי", ענתה אשתו בכאב, "בעלי היה תלמיד חכם עצום ומתמיד. הוא חיבר שני ספרים בהלכה, והיה מו״צ גדול, עד ליום בו נפל ברשתו של היצר הרע והתרסק". "מה קרה?" שאלה אשתי בבהלה. "היה זה לפני כמה שנים", סיפרה בבכי, "בעלי שהיה לומד שעות על גבי שעות, נכנס יום אחד לבית עם מחשב נייד. "למה אתה צריך מחשב נייד"? שאלתי אותו.
והוא הסביר כי הדבר יעזור לו בכתיבת חידושי תורה והדפסת ספריו, ואני הסכמתי לכך בשמחה. אך תאמיני לי או לא, יום אחד הוא למד שאפשר להתחבר דרך המחשב לאינטרנט והחל לגלוש, והכל כמובן לצורך הלימוד ולחפש דברים שיעזרו לו בכתיבה. אך משם הוא התדרדר וגלש למחוזות התהום, ולאט לאט הפסיק ללמוד והתמכר לאינטרנט, עד שעזב את כל יהדותו ופירק את הבית".
"אני מבקשת ממך", אמרה לאשתי בבכי, שתאמרי לכל אדם שאת מכירה כי כמו בעלי לא היה. אבל האינטרנט, האייפון וכל התועבות לקחו אותו שלל, הוא התנתק מהתורה ומהחיים האמיתיים והתמכר למסך, כשהוא מזניח את כל דתו ואת כל משפחתו. אם מישהו שומע אותי - תצילו את חייכם!
המכשירים הללו מפרקים משפחות והורסים אנשים. הבית שלי כבר נהרס ואת בעלי הצדיק איבדתי. אנא, הקשיבו לגדולי ישראל ועברו למכשיר כשר, למען הצלת חייכם וחיי משפחותיכם", חתמה בבכי. אומרת הגמרא (יומא לט.) אדם מקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה, מקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה, מקדש עצמו בעולם הזה מקדשין אותו לעולם הבא.