א. אמרו חז"ל לא ניתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא שיעסקו בהם בתורה. ורצונם לומר שבימי החול בדרך כלל האדם עסוק יותר בעבודתו ולחוץ, מה שאין כן בשבתות וימים טובים וחול המועד, האדם פנוי יותר לעבודת ה' יתברך, ולכן חייב גם בחול המועד מדי יום ביומו לעסוק בתורה הקדושה, ולפנות זמן מיוחד לכך.
ב. הזמן שצריך לעסוק מדי יום בתורה ראוי שלא יהיה על חשבון זמן המשפחה, אלא על חשבון הזמן הפנוי של הבעל. ולמעשה כדאי שימעט קצת מזמן שעות השינה שלו בלילה ויעסוק יותר בתורה, או בזמן מנוחת הצהריים שהמשפחה ישנים, יאזור חלציו בגבורה ויעסוק בתורה. ואפשר גם כן להתפלל בימי חול המועד לאחר התפילה בנץ החמה שיעסוק כשעתיים או שלוש בתורה, ואחר שלמד תורה והרווה צמאונו, יגיע לביתו ובינתיים בני משפחתו התעוררו לאט לאט ויהיה להם כעת לעזר.
ובספר "וזאת ליהודה", סיפור חייו של רבנו יהודה צדקה זצוק"ל, מסופר שבחול המועד כמעט לא היה ישן בלילה אלא לומד, והיה אומר שבמשך היום אין לו כמעט זמן ללמוד, שהרי צריך לפנות זמן למשפחה ולתלמידים, ותורה מה תהא עליה?! ולכן הרבה ללמוד בלילה על חשבון עצמו, על חשבון שנתו שלו. צא ולמד איך נהגו רבותינו ומהם נלמד ונעשה.
ג. יש כאלה שעונים בפיהם ואומרים, שהאשה צריכה להבין שזה חול המועד, וצריך להרבות בתורה ומצד שני הם משביעים את עצמם בהרבות שינה עוד ועוד, וכאשר כל המשפחה מתעוררים משנתם, רק אז נזכרים ללמוד, על חשבון המשפחה!! כגון שהולך הבעל להתפלל בשעה 8:30 בבוקר (שהלא חול המועד כעת, ואין צורך לקום מוקדם), וחוזר בשעה 10:30 או יותר הביתה, אוכל פת שחרית, ואחר כך מתיישב ללמוד בבית, כאשר כל המשפחה סביבו ורוצים בחפצו. ואז טוען האבא ואומר: תנו לי ללמוד, הלא בחול המועד חייב להרבות בתורה!! זאת איננה הדרך הנכונה, זוהי לא אהבת תורה אלא אהבת עצמו!! אלא ינהג כמו שביארנו, ובכך יראה גם כן ברכה בלימודו וסייעתא דשמיא והבנה נפלאה. וישמח בלימוד תורתו, משום שכפי שדואג לשמח את אשתו ומשפחתו, כך מידה כנגד מידה יזכו אותו מן השמים למעינה של תורה, והדבר בדוק ומנוסה.
ד. חול המועד זה זמן מצויין להקדיש ללמוד עם הילדים. זהו זמן שאין בו לחץ כשאר השנה שצריכים להספיק שיעורי בית עם הילדים, מבחנים וכיוצא בזה, אלא זה זמן רגוע, ואפשר לנצלו כדי להחדיר בילדים אהבת תורה ויראת שמים. ולמעשה, העצה היעוצה היא שילמד עם כל ילד פרק זמן מסויים בכל יום, כאשר נושא הלימוד לא יהיה קשור ללימודו בבית הספר, אלא נושא לימוד אחר שיקנה לשניהם לימוד רגוע ושליו ונעים.
דוגמא לנושא הלימוד עם הילד כגון: משניות או גמרא מסכת ברכות, והטעם, משום שהנושאים שנלמדים שם הם מחיי היום, יום שהילד חי אותם, ומתנהג בהם כל הזמן, כגון ברכות ק"ש וקריאת שמע, תפילה, זמני תפילה, איך מתפללים, וכן שאר כל נושאי התפילה, ברכות הנהנין, מזונות, עץ, אדמה, שהכל, מתי מברכים ועל מה, ברכות שבח והודיה, ברכות רעמים ברקים וקשת, ברכת הגומל, מי מברך ועל מה וכן כל כיוצא בזה. נושאים אלו נותנים לילד סיפוק וחיות ממש, וזה בדוק ומנוסה!! משום שהנושא הנלמד זה דבר שהילד וסביבתו מתעסקים בו כמעט יום יום, וגם הילד יוצא עם מסקנה להלכה ולמעשה מה לעשות במקרה זה או אחר, וזה נותן לילד סיפוק רב.
ה. אפשר גם ללמוד עם הילד משניות כבר בהגיעו לגיל 4-5. אין צורך שהילד יקרא בעצמו את המשנה, אלא האבא יקנה משניות מצויירות ומאויירות של מסכת ברכות לדוגמא, האבא יקרא את המשנה, ואחר כך יסביר לילד את המשנה ותוכנה, על פי הציור שבספר. ובתום ההסבר, יבקש מהילד לחזור בעצמו על "תוכן המשנה", ומה ההלכה שיוצאת ממנה (ולא חייב הילד לזכור את המשנה בעל פה).
ו. נושא לימוד נוסף שכדאי ללמוד עם הילדים זה מוסר ויראת שמים. כדאי מאוד לשאול את האמא בבית באיזה דברים הילדים צריכים חיזוק, איזה מצוות רופפות בידיהם, ובהתאם לכך לבחור סיפור מתאים עם לקח טוב ונכון, ובכך נותן לילד מוסר בדרך עקיפה ולא ישרה, והדברים מתקבלים ומתיישבים על הלב.
ז. גם עם הבנות בבית יש חובה ללמוד, ולפעמים יש הורים שמזניחים את הלימוד עם הבנות וחבל מאוד על כך. ולכן ראוי מאוד ללמוד עם הבנות פרק בנביאים או כתובים. יש בכך הרבה לימוד מוסר ויראת שמים, ובפרט הספרים יהושע, שופטים, שמואל א-ב, מלכים א-ב, ישעיה וירמיה, שהם הבסיסיים ביותר. ולמעשה, רצוי מאוד שהאבא לפני כן ילמד את הפרק בעצמו עם מפרשים ומדרשי חז"ל, וכאשר הוא מלמד את בתו, יקראו פסוק או קטע יחד, ומיד לאחר מכן יסביר האבא בטוב טעם ודעת מה קראו, על פי המפרשים ומדרשי חז"ל שהכין כבר (ולא יקראו את הפרושים מתוך הספר כי דבר זה בדרך כלל משעמם את הבת, אלא יסביר לה בעל פה).
ח. ספר משלי הוא נפלא, עם מסרים עצומים ורבים ללמוד עם הבנות. ולמעשה ראוי ונכון ללמוד עם הבת פסוק פסוק עם הסברו וטעמו, על פי המפרשים ומדרשי חז"ל (וכמובן שהאבא הכין זאת מראש), משום שבכל פסוק יש מסר נפלא בפני עצמו.
ט. ראוי ונכון ללמוד עם בנותיו ספרים המדברים על צניעות האשה והחשיבות שבדבר. ישנם ספרים עם סיפורים על הרבניות לדורותיהן איך נהגו, ויש אפילו ספרים עם תמונות וזה מסביר נפלא. ולמעשה צריך לדעת שללמד צניעות לבנות מלבד הדגש הרב על נושא הלבוש כגון חצאיות ארוכות, גרביונים, שיער אסוף, חולצה לא צמודה וכו', צריך גם לשים דגש ללמד את הבת "צניעות בדיבור" כגון לא לדבר בקול רם ובפרט לא ברחוב, לא לקרוא לחברה שמעבר לכביש בקריאה רמה, זה לא צנוע, אלא ללכת אליה, איך עונים לטלפון שלום וכל טוב, ולא ביי ביי (בלעז), כשאמא או אבא נמצאים בבית הכסא או במקלחת הבת עונה אבא עסוק או אמא עסוקה כעת, ולא לפרט היכן נמצאים זה לא צנוע, וכן כל כיוצא, בזה "תרגילי צניעות" שיש ללמד בבית את הבנות.
י. כשלומד עם בנו או עם ביתו לא ילמד עמהם כמו שלומד עם חברותא במרחק מהם וברצינות יתירה, אלא ילמד עמהם כשהוא קרוב אליהם, לפעמים ילטף את ראשם, לפעמים יחבק, לפעמים יאמר איזה מילת עידוד נכונה, שיורגש שיש כאן לימוד אבא ובן ממש ויהיה כיף להם לשבת ללמוד יחד ותמיד יהיו להם זכרונות טובים מכך.
יא. לפעמים "באמצע הלימוד" עוצרים הבן או הבת ומספרים לאבא מה היה היום בבית הספר, מי דיבר איתם ומה עשו להם ועוד ועוד. וצריך האבא בחכמה גדולה להקשיב להם ולהטות אוזן קשבת לכל מה שידברו, ולא יאמר להם - ביטול תורה, אסור לדבר באמצע!. זמן הלימוד איתם, זה גם זמן איכות עם אבא, וקניית הלב של הילדים, ואם לא יקשיב להם כעת יש לכך השלכות רבות, שבזמן שבאמת ירצו לספר לו דבר חשוב שקרה להם או נעשה להם, לא יספרו לו, משום שיאמרו לעצמם - מה לנו לספר לאבא?! הלא גם ככה הוא לא מקשיב לנו, ודי למבין.
מצ"ב חומר לפסח של הרב לוטינגר שליט"א: