מה לימדה אותי הפרשה (פרשת בראשית)
בחור מורם מעם
בראשית (א, ב): "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וגו'".
בין שיעור לשיעור, בין גל ראשון לגל השני, כאשר ההודעות על דברים חדשים לבקרים שעולים יום יום, צפו וראו עיני למה שכתב הרב נח פלאי (משפחה, כב' תמוז תש"פ) בחלק מפתרון למצוקת הנשירה בבחורים הנפלאים שלנו.
זה היה עוד לפני ששגרת החיים השתבשה. לפני כשנה בערך. זכיתי להיכנס אל ביתו של אחד מגדולי הדור. ביקשתי לשאול מה לומר לאותם בחורים שליבם דווה עליהם, בגלל עבירות וחטאים שמצויים בדורנו. הדגשתי שאני מדבר על בחורים יראי שמים, שנופלים פעם אחר פעם ומתוך כך הם מתייאשים ומסיקים שאין להם סיכוי להצליח בתורה.
הרב חשב דקה ארוכה ואמר: צריך לומר להם, שבדור שלנו יש יצר הרע מיוחד רק לעניינים האלה. הוא אמנם עובד קשה מאוד, אבל לא צריך להתפעל ממנו. בחור שעושה כל מאמץ לשמור על עצמו וללמוד תורה, לא יתעסק בכלל עם הנפילות שלו. כי גם לחשוב על זה, להתמרמר ולעשות תשובה כל היום, זה גם חלק מעצת היצר.
"היצר שלנו מתוחכם. כל זמן שאדם מתעסק עם העבירה, הוא מרוצה. אין ברירה אלא להסיח את הדעת ולהמשיך הלאה". ואת כל המסר הזה ניסיתי להסביר לאפרים, הבחור הצדיק משבוע שעבר, שהיה שבור ורצוץ בגלל הנפילות הרוחניות שלו. לא היה צורך לשכנע אותו שהתכנים הפסולים האלה, הם נזק נוראי לסיכוי שלו לחיות חיים מאושרים ונורמטיביים כאן בעולם הזה.
מה שהיה צריך, זה רק לתת לו כלים להתמודד, ובעיקר לשנות את תפיסות העולם המוטעות שלו. אפרים הקשיב ונרגע לרגע, אלא שאז שוב חזר המבט המיואש לעיניים. "מה עם העלון וכל הדברים מהספרים הקדושים והזוהר? מי אמר שאתה צודק?" התפללתי תפילה קצרה, והתחלתי לספר לו סיפור אמיתי, מכלי ראשון:
לפני שנים רבות היה בחור שגדל בבית טהור וקדוש. אביו היה אדם צדיק ונעלה. אבל הבן עבר ניסיונות קשים שמיוחדים למי שגדול מחברו. ניסיונות שנועדו לנשמות הגבוהות ביותר, אלו שיצר הרע מתגרה בהן יותר מכולם. הבחור הידרדר מדחי אל דחי עד שהגיע לרחוב. לא לרחוב שאתה מכיר, אלא לשאול תחתית. הוא ממש חי שם, בכל נפשו ומאודו.
הסיפור הזה התגלגל לאחד מגדולי הדור שהחליט לצאת ללחום ולהציל את נשמת הבחור הזה. הרב יצא לפגוש אותו. הוא מצא בחור בשפל המצב. אלא שבשונה מהגישה המקובלת בימינו, הוא לא נעמד לצרוח עליו "איזה גיהינום מחכה לך, ומה יצא מרשע כמוך?" - אלא עשה את הדבר הכי לא צפוי. הוא שלף תעודת רבנות שהוא חתום עליה והעניק לו. "אני סומך אותך לרבנות", אמר, "יורה יורה".
זו תעודה, שכדי להשיג אותה, אנשים עמלים חיים שלמים. אבל הרב בשלו: "אני לא מתבדח. אני באמת מאמין שזה מה שאתה. ואני מבקש ממך שתבוא לנסות ללמוד עם תלמידי הגדול מדי יום".
הבחור שידע על עצמו שאין רשע ממנו, היה מופתע מהיחס ומהדיבורים האוהבים והחליט להיעתר לבקשה. הוא הלך ללמוד עם תלמידו של הרב. התלמיד דבק בשיטת רבו ולא דיבר מילה אחת רעה של תוכחה ומוסר. רק אהבה ואימון.
זה לא היה פשוט. היצר לא ויתר על הטרף. וזאת הייתה מלחמה יומיומית.
הבחור רוצה לחזור לשאול תחתית, והרב, בסבלנות, מדבר איתו רק על העולם הזה: "תישאר איתי. יהיה לך כבוד. הרבה כסף. אתה תיהנה באמת מהחיים. בבקשה, אל תישבר".
באחד הימים שוב אירע משבר. הבחור החליט שזהו, הוא חוזר לחיי החושך. ברגע האחרון הוא נעצר, קפץ ונשבע שהוא לא ילך עוד, לעולם. זה היה המוצא האחרון שלו לנצח את המפלצת הרעה שבליבו.
עברו שנים והבחור הפך לבחיר הישיבה. באחד הימים הגיע אותו רב מפורסם לבקר בישיבה. הרב לא הכיר את פני הבחור שהשתנו והאירו עכשיו באור יקרות.
"מי זה הבחור הצדיק הזה?" שאל בפליאה. "רבנו", ענו התלמידים, "אתה זוכר את הבחור ההוא שהעלית משאול תחתייה? זה הוא!"
"אתה מבין, אפרים?" סיימתי. "מדובר בבחור, שלפי כל מה שקראת וחשבת, אין לו סיכוי להצליח אי פעם בתורה. והנה, תראה, הוא עשה את זה ובגדול. מה אתה חושב, שהוא לא הכיר את מה שכתוב בזוהר הקדוש? "ואתה יודע מה", הוספתי, "אתה בעצמך מכיר את הבחור הזה". אפרים הסתכל בי במבט מופתע. לקחתי נשימה ואז הטלתי את הפצצה: "קראו לו רבי יוסי בן רבי אלעזר בן רבי שמעון בר יוחאי. הוא היה תנא קדוש. "הרב שהציל אותו היה רבי, והתלמיד שלמד איתו היה רבי שמעון בן איסי. וכל זה מסופר בגמרא מסכת בבא מציעא (דף פה) יחד עם סיפורים נוספים על בחורים שהתמודדו עם ניסיונות ונפילות קשים, וברגע מסוים בחרו בחיים. ומאז, שום דבר לא עצר בעדם לגדול ולצמוח הכי גבוה שאפשר. עד כדי כך, שהגמרא מציינת שהסיבה היחידה שרבי יוסי לא נקבר יחד עם אביו וסבו במערה במירון, היא רק כי לא היה בצער המערה כמותם - אבל ברמתו הרוחנית הוא השתווה אליהם לחלוטין".
לסיפור הזה יש גם המשך מעניין: אפרים חשב שטוב לו לעבור לישיבה אחרת עם פחות לחץ ולהתחיל דף חדש. ואכן, הוא עבר ישיבה והצליח בה מאוד. הוא למד לשמור את עצמו מכל מצב שעלול להעמיד אותו שוב בניסיון, ולא פחות חשוב מכך - הוא גם למד לא להיבהל משום נפילה. "אני לוחץ כל הזמן על הגז ומביט רק קדימה", הוא אמר לי.
בתחילת השבוע שעבר הוא התקבל לישיבה גדולה מצוינת.
הוא סיפר לי, שלאחר הבחינות, הישיבה החליטה לתת סוף שבוע ארוך לבחורים, וקבוצה גדולה מהבחורים החליטה לנצל את החופשה ללינה של כמה לילות בחופי הכינרת. ההורים (התמימים) הרשו להם כמובן. למה לא? הם ילדים גדולים ומה כבר יכול להיות?!
אבל אפרים לא הלך. "אני יודע בדיוק לאיזו סכנה אני מכניס את עצמי כשאני הולך לשם", הסביר לי. "היום אני מבין, שאני זכאי לקבל את השמירה והסייעתא דשמיא שיש לי, רק אחרי שאני מצידי עושה הכל כדי לשמור על עצמי. אז הם הלכו ואני נשארתי מאחור".
"לא, צדיק", הבהרתי לו. "אתה ממש לא נשארת מאחור. אתה ניצחת בראש".
מצפה לישועת ה' ברחמים
גיא אלקנה לוטינגר
מו"צ בית הוראה "שואל ומשיב "בת ים
רב "מכון אבינועם לרפואה והלכה" - בריאות האישה
עוזר הלכתי להגר"י רוז'ה רב חב' קדישא וזק"א
להצטרפות לקבוצת ה-whatsapp :