top of page

מה לימדה אותי הפרשה (פרשת בלק)

לחיות את ה'

במדבר (כב, ד): "וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא" ופירש רש"י: וכיון שמת סיחון, מינו את בלק למלך עליהם לצורך שעה, עד כאן.

לפעמים גם אנחנו יכולים להיות למלכים לשעה, ואפילו לדקה ואפילו לרגע. חיי היום יום סוחפים אותנו פעמים רבות למקרים שונים ומשונים, לפעמים מקרים שהיו מתוכננים, ופעמים רבות יותר מקרים שלא היו מתוכננים, ולא תמיד שמים אנו באמת על ליבנו ולומדים ומבינים כיצד ה' יתברך עילת העילות וסיבת הסיבות גורם ורוצה לפקוח את עינינו או להשמיע לאוזנינו דברים מסוימים, ואנחנו במקרים שבחיינו רואים את הדברים כמובנים מאליהם, ולא נותנים על הלב באמת להבין מה ה' רוצה מאיתנו. ואיך המקרה שקורה לנו, ואפילו הקטן ביותר, הוא בעצם נתינת ה' לנו קרש מקפצה לחיזוק בעבודת ה' יתברך.

ניתן כמה דוגמאות כיצד יכול כל אחד להתעורר לקירבה לעבודת ה' יתברך ולקבל כוחות מעשיים לגוף, לנפש ולנשמה, ובנוסף להרוויח שכר מצווה בכל רגע על מה שהושם במחשבתו וכל שכן אם גם עושה במעשיו.

א. אדם שעבר בתוך ביתו ליד זוית של קיר או שפיץ של מיטה, וקיבל מכה חזקה מאד בדרך, וכן כאשר חתך סלט למשפחתו לארוחת ערב, נחתך באצבעו ויורד לו דם וצריך פלסטר, וחתך זה מציק לו וכואב לו כמעט שבוע, אם הבין שמהשמים "דגדגו" אותו וקראו לו, מרוויח מצוה בכל רגע ורגע. הפלא יועץ כותב שכיון שהדם הוא הנפש, מקצת הנפש ככל הנפש, וכיון שנחתך אדם וירד לו דם, כביכול יתחייב הוא בדבר מה והיה צריך ה' לקחת לו הרבה מדמו ונפשו, אלא שחס ה' עליו ולקח לו מקצת דמו, מקצת דמו, ככל דמו, אבל העיקר כאן שיבין בדעתו וישיב על ליבו שלא הסכין היא שחתכה לו את האצבע, ולא הסלט או מי שאמר לו לעשות סלט (אולי אשתו) אשמים, אל עילת העילות סיבב הענין כדי לעוררו, ואם באמת התעורר בעצמו, וראה מה יכול לשפר מעשיו, ומצוותיו, עצם ההתעוררות, למצוה רבה תחשב לו, אבל כשלא עושה כן, העיקר חסר מן הספר, והפסיד תכלית החתך והדם, או המכה שקיבל.

ב. בעל שפתח את דלת הארון המטבח העליונה ואז נפלה משם צנצנת דבש שהניחו ממש על קצת המדף, ונפלה על הרצפה והתנפצה והדבש עף לכל עבר, ובעקבות זה כעת הבעל טורק "בחוזקה מאוד" את דלת ארון המטבח, וכועס עד השמים וגם מוסיף כמה ביטויים לא מתאימים, מאשים את כולם: "מי "הטיפש" האחרון שהשתמש בדבש?", ואז לפתע אשתו אומרת לו: "אני!! ולמה אני טפשה?", והבעל משיב לה כראוי, ומכאן הדרך ברורה לאן זה יוביל!!

ואם במקום זה מרים ראש לשמים ומתחזק ומקדש שם שמים במעשה זה, ומבין שה' דאג לו קצת למתיקות דבש, זכר גם לנכות עוונות, ונחשב לו כקרבן עולה ואשריו שזכה לכך.

ג. רבינו הגדול אור העולם כתב בטהרת הבית (ח"ב דף נד) לענין זירוז לידה שצריך לחשוב הרבה, ולא בכל מקרה עושים זירוז לידה, גם כאשר יש קצת עיכובים ולחצים, אין לזרז מהר ולדחות את השעה, אלא אם כן הרופאים דורשים כן (ולא סתם ממליצים), וכן הרבנים מביני הדבר מאשרים לעשות כן, ואשה המזדרזת לעשות זירוז מטעמיה והרגשותיה, לפעמים זוהי טעות ופרי המהירות חרטה.

ד. ומכאן נלמד גם לזוגות צעירים שמתחתנים ברוך ה', ויש עיכוב מהשמים בנושא העיבור למשך שנה או שנתיים, וכבר נלחצים מאוד, ומלחיצים את המשפחה כולה ופונים לשדות הטיפולים ומלחיצים את גופם ונפשם. ובודאי שלא עושים טוב כלל וכלל, ומה ראו על ככה, ועל מה זה דורשים כבר אצל דלתות הרופאים והתרופות והטיפולים, על עיכוב קטן שכזה, ובמקום זה יש בודאי להתחזק באמונה וביטחון והשגחה פרטית ולהיות רגועים ושלוים ושלוות הנפש והחיזוק זה הכדור הטוב ביותר שמתאים לכך.

6 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

מה לימדה אותי הפרשה (פרשת וישלח)

מה לימדה אותי הפרשה (פרשת וישלח) ההגיון שבהגיינה (א) . בראשית (לב, ו): "וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ". נושא ההגיינה האישית מלווה אותנו בשנה האחרונה החולפות והנוכחית ביתר שאת

מה לימדה אותי הפרשה (פרשת ויצא)

מה לימדה אותי הפרשה (פרשת ויצא) מעשה הורים סימן לילדים (ג') בראשית (כה, יט): "אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק'". זהו מקרה קלאסי של העברה בין־דורית, שבו ההורים אינם מודעים לתהליך שהם עצמם מניעים, או אולי

פרשת לך לך  - מה לימדה אותי הפרשה

מבט נכון אל עבר ילדינו הנשואים ךָ וגו' וּמִ בֵּ ית אָבִ יךָ'".ךְ לל בראשית (יב, א): " ְ ֶ למה הילדים מפסיקים להתייעץ עם ההורים אחרי הנישואים, והאם זה משתנה בהמשך? בעלון הידברות (תש"פ) כתב הרב אפ

bottom of page