עומק הדין
רבינו בחיי בהקדמתו לפרשת במדבר על הפסוק: "פֶּלֶס וּמֹאזְנֵי מִשְׁפָּט לה' מַעֲשֵׂהוּ כָּל אַבְנֵי כִיס" (משלי טז, יא) כתב וז"ל: שלמה המלך ע"ה כוון בכתוב הזה כי כל מעשיו של אדם נשקלים, וכל המשקלות כולן הם לשם יתעלה: המשקל הגדול היחידי הוא הפלס. והנה הוא יתעלה שוקל פרטי המעשים כולן בכל אבני כיס, וכל זה משל להבין ולהורות כי הוא יתעלה שוקל העבירות כולן, החמורות והקלות, ומעניש עליהן כפי גודל העבירה החמורה וכפי קטנות העבירה הקלה, ואין שכחה לפניו יתעלה.
ומה שהזכיר לשון "כיס" לפי שהמנהג הוא לתת האבנים בתוך הכיס כדי שישארו בנקיותן, ולא יקבלו שום לכלוך ולא יהיו נשחקים ברוב ההתמדה שהאדם משתמש בהן, וכדי שיהיו מכוונים במשקלן.
ויתכן לפרש שיכלול עוד לשון "כיס" לפי שהאבנים נחבאים ונסתרים בתוך הכיס ואין אדם יודע מה בתוכו כי הם טמונים ונעלמים שם, כן המשפט אשר לה' באבני משקלו נסתר ונעלם מן הבריות אי אפשר לו לאדם לדעת זה כי כח השכל האנושי הוא דל ואין ידו משגת איך הוא יתעלה שוקל מעשי הצדיקים והרשעים, והוא שאמר דוד ע"ה: (תהלים לו, ז) "צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶךָ תְּהוֹם רַבָּה", באר הכתוב כי צדקת ה' וחסדיו ורחמיו גבוהים ומפורסמים כהררי אל המפורסמים והנגלים לעין כל, אבל משפטיו נסתרים ונעלמים הם כתהום רבה.
ובגמרא במסכת פסחים (נד, ע"ב) אמרו: תנו רבנן, שבעה דברים מכוסין הם מבני האדם, ואחד מהם הוא עומק הדין. ופירש רש"י שם בפירושו השני שכוונת הגמרא לעומק הדין שיעשו עם האדם לעתיד לבוא כשיתן דין וחשבון לפני בית דין של מעלה. וכתבתי כן משום שלצערנו ובעוונותינו בדורנו ישנן כאלה "מדומיינים" שחושבים לעצמם שאם וכאשר הם לומדים תורה, בין אם הם אברכים או עובדים וקובעים עיתים לתורה, הם כבר "מכוסים" בעולם הבא, וכשם שמעבירים כרטיס אשראי בקלות בעולם הזה, כך יעבירו את מעשיהם בקלות בעולם הבא, אוי לנו מיום הדין לאלו שחושבים כך!!
צא ולמד למה שכתב מרן החיד"א במחזיק ברכה (סימן תקע"א אות א), שאף שאנו אומרים לתלמיד חכם שלא כדאי לו להתענות בתעניות שאינן חובה, מ"מ אין ספק שחיוב גדול מוטל עליו להתעורר ולפרוש מעבירות קלות וחמורות שנראות בזמן הזה קלות (והחיד"א דיבר על כך בזמנו, ה' ירחם, מה נגיד בדורנו!!!) וכגון, שיזהר מאוד בתפילה, ובנושא הברכות איך הוא מברך, ושלא ידבר בבית הכנסת, ושלא לדבר בשבת דיבור של חול, ומהסתכלות בדבר שאינו שלו, ומסרך גזל, ומסרך חילול ה', ומלשון הרע, ומסרך גאוה, ומכעס, ויתחרט ויבכה על מה שעבר ולא יוסיף וכו'. וכבר כתב הרב ראשית חכמה שהגידו לו שמדקדקים בעולם הבא יותר ממה שיחשוב האדם.
ובהמשך כתב עוד החיד"א (סימן תרג, אות א') שיש לכל אדם לחפש ולפשפש במעשיו, והאיש הירא את ה' חרדה ילבש מפחד ה ' ומהדר גאונו ויסתכל ויתבונן בעבירות שאדם דש בעקביו, וגם אם יראו בעיניו כאיסורים "קלים", מכל מקום בהתמדתן שעושן יהיו כעבות העגלה. והעגל"ה סימן וראשי תיבות: עריות, גזל, ולשון הרע וכו'. וסיים החיד"א שם: "ואם בעל נפש אתה רוץ מצא בספרי המוסר הקדושים ובהם תדבק לאהבה וליראה את ה' יתברך, ע"כ. ועיין ג"כ רבינו הגדול זיע"א ביבי"א ח"ה (סוס"י כח).
כל זה כתבתי כדי לעורר את עצמי ואת כל מי שרוצה להתעורר יחד איתי, שלא נרדם בהבלי הזמן, ונהיה שאננים, כי לא נדע מתי הוא יום "פקודה", ועינינו רואות ואוזנינו שומעות מקרים שקורים כיום, ה' ירחם, מינים ממינים שונים, שהאוזן ממאנת לשמוע ולהאמין, וצריכים אנו התעוררות גדולה, לנער את עצמנו חזק מאוד, ואין חסינות לאף אחד כיום, וצריך זכויות מרובות, וכמו שכתוב בזוהר הקדוש, שאדם (איש או אשה), שעושה עם עצמו דין למטה בעולם הזה, דהיינו שבודק את עצמו ומתעורר, לא עושים איתו דין למעלה, והדברים ארוכים ועמוקים עוד. והזמן בא לקצר, ועוד חזון למועד.