הדרך הנכונה לספר
רציתי לכתוב על דבר שכיח מאוד בין בני זוג, שבו נתקל אני הרבה בזוגות שבאים לייעוץ ודבר זה נקרא הרגשת 'ערך עצמי נמוך'. ואסביר דברי. יש הבדל גדול בין סיפור שמספרים לחבר לבין סיפור שמספרים לבן הזוג.
לבן זוג ישנם כישלונות שצריך להסתיר. החפץ חיים מביא, שאדם לא יספר לאשתו על מריבות שהיו לו עם חברים. מעבר לכך שזהו לשון הרע, ערכו יורד בעיניה. היא חושבת עליו בליבה שהוא אדם שאוהב מחלוקת ומרבה לסכסך. מריבות רבות נגרמות כאשר האישה מתחילה לדון את החברים לכף זכות והבעל כועס שהיא לא בצד שלו.
גם אישה צריכה להסתיר דברים מבעלה. "תנו רבנן מעשה באדם אחד שנשא אישה גידמת ולא הכיר בה עד יום מותה". אישה צריכה לדעת להסתיר את מומיה וחולשותיה ולא לנפנף בהם, כי הם מורידים מהערך שלה.
הנוסח הנכון
אישה צריכה לדבר אל בעלה כמצליחנית. בדרך כלל נשים אוהבות לקטר על עצמן ולא שמות לב לנזק שהן גורמות לעצמן על ידי הדיבורים הללו. כשאישה באה הביתה מחתונה ואומרת לבעלה: "תכננתי לאכול חתיכת עוגה אחת ובסוף אכלתי ארבע. איזו חסרת איפוק אני!" הבעל עשוי להשיב לה: "ואחר כך את מתלוננת שאת עולה במשקל", ולעצמו חושב - שתלמד להתאפק... והדבר לא מוסיף שלום לבית.
כשאישה שבה מקניות ומתלוננת באוזני בעלה: "יצאתי לקנות זוג גרביים ובזבזתי מאתיים שקל!" היא לא מוסיפה כבוד לעצמה. הבעל חושב: "באמת טעות להביא לה כרטיס אשראי..." (ובדרך כלל בעלים לא כל כך אוהבים שהאשה מסתובבת עם כרטיס אשראי, וישנן כאלה שמחפשים מתי יגיע חשבון הכרטיס ואז מקבלים הפתעות לכאן ולכאן!! כידוע!!)
על האישה לשנות את סגנון הדיבור, לדיבור מנצח. למשל כשהיא שבה מחתונה שבה אכלה ארבע פרוסות עוגה, עליה לומר: "רציתי לאכול שם עשר פרוסות עוגה, כי היה בר מדהים, בסוף התאפקתי ואכלתי רק ארבע..."
וכשהיא באה מקניות היא צריכה לומר: "ראיתי בחנות כל כך הרבה דברים מדהימים ונצרכים. רציתי לקנות אותם בשבע מאות שקלים, בסוף הצטמצמתי וקניתי רק במאתיים...", מלבד שיש כאן לשון אחראית יותר ומסודרת יותר, עוד יש בזה נתינת מסמך וכוח כלפי בן הזוג שמרגיש שמי שמתנהל מולו יודע לשים לב להתנהלות כספית אחראית, ונותן לו בטחון לסמוך עליו.
אסור לאישה לתת לבעלה תחושה שהיא אישיות ׳שלומיאלית׳ וחסרת תקנה׳, שהיא לא עומדת בהחלטות שלה, שהיא חלשת אופי, שהיא נגררת, שהיא לא יודעת גבולות או איפוק, שהיא כל הזמן מנסה להתרומם אבל נופלת... היא לא אישיות נכשלת, אלא אישיות מנצחת שקורים לה מידי פעם כישלונות ומתרחשות אצלה טעויות, כי היא בן אדם, וכל בן אדם טועה.
אם האישה תדון את עצמה לכף זכות ותתבטא באוזני עצמה ובאוזני הסביבה על כל מעשה של כישלון, שהוא אנושי והיא יכולה הייתה לטעות או לעשות משהו גרוע יותר ולא עשתה - האישיות שלה תשדר אישיות מנצחת.
בוודאי שיש לציין ולהדגיש שיש לתת מקום של כישלונות כי אנחנו בני אדם ואנחנו טועים, ומי שלא עושה לא טועה דווקא ההודאה בכישלונות מזדמנים הופכת אותנו לאנושיים. וכמובן, אין הכוונה שאשה תפגין שחצנות או תפתח התנהגות שונה, אלא תתבטא בנוגע לעובדות מסוימות ותוכיח לעצמה ולבעלה איך התאמצה והצליחה.