התמכרות לדבר - חלק ד'
דוגמא להתמכרות
הייתי יושבת שעות ארוכות ביום ליד הפלאפון (המפוקח), לא משנה שאני אמא לשמונה ילדים ועובדת במשרה תובענית. כל רגע של אפשרות - היה מוצא אותי יושבת ליד הפלאפון (המפוקח), וזה היה נורא", מספרת שולמית. "הייתי מסתירה את זה. כשבעלי היה חוזר, הייתי עוטה על עצמי חיוך עליז ומותש ומספרת איך הקטנים רבו והחלב נשפך ורק בגלל זה הכל הפוך ולא הספקתי כלום.
מה שקרה זה שהפלאפון התקלקל, נלקח לתיקון ואבד במעבדה, ואני נהייתי כאילו... מטורפת. לא מצאתי את עצמי. ניסיתי להירגע ולא הצלחתי. באותם ימים אכלתי שוקולד בלי הפסקה. היום אני מבינה שניסיתי למלא את החלל במוח שלי ולא הצלחתי. אלו היו ימים שהרגשתי שאני מאבדת את השפיות לחלוטין.
באותו עם הייתה אסיפת הורים אצל הבת שלי. הביאו מנחת הורים שדיברה על נושאים שונים, אני אפילו לא יודעת אילו, אבל בסוף ניגשתי אליה באקט לא ממש חכם - כי יכול היה להיות שהיא לא הייתה מבינה כלום, אבל הייתי אבודה לחלוטין.
הסברתי לה שאני חושבת שקרה לי משהו ואני צריכה הפניה לעזרה. היא שלחה אותי למטפלת שמתמחה בהתמכרויות, נס שהיא הבינה, נס שהיא הפנתה לשם. ואז התחלתי תהליך בכלל לא פשוט. להעלות שאלות, תהיות, רגשות כואבים מאוד שלי שלא היה להם שום מקום, כי איך בכלל מותר להרגיש כאלו רגשות?
"ההתחלה של היציאה מהתמכרות היא, כמו תמיד, המודעות: להבין שהפסקנו לשלוט בחיים שלנו. שיש משהו אחר שמחליט עבורנו והמשהו הזה הוא מושא ההתמכרות: כרטיסי הגרלה, המחשב, האוכל, המשקל, הסיגריה וכדומה. זו הבנה קשה ומייסרת.
'"אבל זו החזרה להתחלה, ואז - כשמגיעים שוב לנקודת ההתחלה, הכל חוזר להיות אפשרי. כמו... להיוולד מחדש אחרי תוהו ובוהו. כשהתהליך נעשה במסגרת מלאה אמון וחוסר שיפוטיות ואמפתיה גדולה לתהליך, זה כמו לקחת את עצמנו בפאזל, לפרק את מה שלא מתאים ולבנות מחדש. ואז - גם מגלים את הכוחות מחדש.
לקחת התייעצות
חז״ל אמרו: ׳אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים׳. כלומר, אדם שנמצא בבית הסוהר או שנמצא בבור, צריך מישהו אחר שיוציא אותו ממצבו. וכבר אמר שלמה המלך: "דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה". כלומר, ישיחנה ויספר אותה לאחרים כדי שיוקל לו מעט, וכך יוכל גם לקבל עצה נכונה.
לכן, כשישנה התלבטות, כדאי מאד להתייעץ עם אדם ניטראלי שנמצא ׳מחוץ לתמונה׳ שיעזור לנו לפשט את ההתלבטויות.
כמובן שאסור לשאול כל אחד, מכיון שמדובר בהחלטות חשובות לכל החיים. אמירות כמו: ׳תתקדם, הכל יהיה בסדר...׳, הן שטחיות, ולא תמיד נובעות מהתבוננות מעמיקה במצב.
לכן כדאי להתייעץ עם גורם שלישי שמבין בדבר, או עם אדם מנוסה וחכם, השוקל כל פרט בכובד ראש, ויודע לבודד את החסימה ולקלוע בעצתו למטרה.
הורים הם כתובת נכונה להתלבטויות. ובתנאי שהם חכמים מספיק ויודעים לנתח את המצב בצורה נכונה.
באופן כללי הייתי ממליץ שיהיה מלווה חיצוני, ניטראלי, שילווה אותנו לאורך הפגישות. כלומר, לאחר כל פגישה לשוחח עם אותו מלווה, ואז יהיה לנו קל ללבן את הדברים עוד לפני שנוצרות דילמות והסתבכויות. מטבע הדברים, אדם שלישי שנמצא מחוץ לתמונה יהיה יותר אובייקטיבי, ויוכל לנתח את הדברים על הצד היותר טוב.
לחקור את עצמי
כשאנו מגיעים למצב של התלבטות, כדאי שנשאל את עצמנו מספר שאלות שעליהם חייבים לענות בכנות. הרב דסלר זצ״ל כתב שלכל אדם יש מצפן שנקרא מצפון. כלומר, לכל אדם יש את נקודת האמת הפנימית שבאמצעותה הוא יכול לברר לעצמו הרבה דברים, ולהגיע מתוכם למסקנה הנכונה.
מומלץ מאד לא לנתח את הדברים רק בראש ובמחשבה, אלא לכתוב ולערוך אותם בטבלה של יתרונות מול חסרונות. כשאדם רואה מולו דברים כתובים, מחשבתו מתבהרת ודעתו מתיישבת והתמונה שלפניו ברורה יותר.