הסיפור שלי (פרשת בלק)

הבולם עצמו בשעת מריבה

סיפר הגה״צ ר׳ אלימלך בידרמן שליט״א: המעשה הבא התרחש בשנה שעברה התשע״ו, באחת מערי המרכז המפורסמות. ערב אחד, חזרה גברת פ. לביתה ועלתה במדרגות הבניין. לבינתיים, פגשה אותה שכנה נוספת שזה עתה ירדה מביתה. השתים נעצרו והחלו לפטפט על כמה נושאים חמים וטריים. עודן מדברות ועוד כמה שכנות שעברו במקום הצטרפו לשיחתן.

דא עקא, שהשיחה התגלגלה לעבר נושאים השנויים במחלוקת, והדבר גרם להתלקחות ומריבה בין השכנות.

אט אט החלו כמה שכנות לשלוח מילים דוקרות ופוגעות אחת לשנייה, והדברים ירדו לפסים אישיים, כשכל אחת החלה לומר כל מה שהיא חושבת בליבה על השנייה.

הטונים עלו והגיעו לצעקות של ממש. אחת השכנות שהרגישה כי היא חייבת לנצח את הויכוח ולהשיב את כבודה, אמרה לסיום משפט קשה שזעזע את כל הנוכחות ואמרה:

"גברת פ. כעת אני מבינה למה אין לך ילדים, מפני שהקב״ה יודע היטב למי לא כדאי לו לתת ילדים".

שקט דממה שרר באוויר. כולן היו המומות מכך.

גברת פ. היתה המומה ומבוהלת מכך. כבר שנים שהיא בצער רב מכך שלא זכתה בילדים, וכי היא שופכת את ליבה לבורא כל יום שיזכה אותה באוצרות אלו, וכעת אומרת לה אחת השכנות כי ה׳ לא רוצה לתת לה ילדים.

דמעות רותחות מילאו את עיניה, ליבה נשבר לרסיסים והיא הרגישה בזיון ושבר נורא.

היא פרצה בבכי מר לעיני כולם וברחה לביתה בסערה.

לאחר כמה דקות, נכנס בעלה לבית והנה הוא רואה את רעייתו ממררת בבכי כמו ילדה קטנה.

"מה קרה"? שאל בבהלה.

לאחר כמה רגעים הצליחה האישה להירגע והחלה לגולל בפניו את כל המעשה שאירע.

בעלה שהיה בן תורה אמיתי ובעל מידות, האזין לדבריה בקשב רב ואף השתתף בצערה.

לבסוף, דיבר אל ליבה כי רצונו של הבורא שנמחל על עלבוננו, ולא נשיב מנת אפיים לשונאנו, על כן הבה ונמחל לה בלב שלם ונשרה השכינה בינינו.

רעיתו שהעריכה מאוד את אצילות נפשו של בעלה, קיבלה ממנו כוחות והשניים החליטו למחול לשכנה בלב שלם על דבריה ולהתייחס אליה כרגיל.

תתפלאו לשמוע, אבל הבלתי יאומן אירע - לאחר עשרה חודשים, זכו אותו זוג לחבוק בן זכר, לאחר שנים כה רבות בהן עשו השתדלות ותפילות רבות, והנה לפתע הגיעה הישועה בלי שום השתדלות או עזרה (באר הפרשה).

זהו סוד שמגלה לנו ׳אור החיים׳ הקדוש - ישנן שלושה או ארבעה מצוות שמי שעושה אותן זוכה למציאת חן. ומגלה לנו ה׳חפץ חיים׳ כי אחת המצוות היא שתיקה בשעת מחלוקת, ׳תולה ארץ על בלימה׳ - שאז זוכה האדם לחן מיוחד מה׳ וכל אשר יחפוץ יוכל לקבל אף מעל הטבע. (ויוציא עמו בששון)

כמובן שקל תמיד לדבר, אומנם כאשר מגיע שעת הניסיון האמיתי, בדיוק ברגע שאדם "מעלה רתיחות", דווקא אז באה הציפייה ממנו לקיים מאמר רבותינו "תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה" לבלום את פיו ולהיות בכלל מעמיד ומחזיק את העולם באותו רגע. הדבר מצוי מאוד בבית, כאשר ישנם לפעמים רגעי משבר, וכל אחד מבני הזוג יודע שביום מן הימים יגיעו הרגעים הללו, אבל לצערנו כל פעם "נופלים" מחדש ומתפרצים, ומוציאים מילים לא נעימות. איזו הגיבור? הכובש את יצרו, אמרו חז"ל, וכדאי לנסות ושוב לנסות ושוב לנסות.

לפעמים יש יצר הרע מיוחד שמנסה לייאש את האדם כאשר התחיל לעבוד על עצמו, בו זמן שקיבל על עצמו להתחזק, ממש זמן קצר אחר כך היתה לו "נפילה". ואז מתייאש ועוזב הכל כפי שהיה בתחילה, ואז יצר הרע חוגג שהצליח במשימתו. אבל אע"פ כן צריך להתנהג כפי שכתבנו שוב לנסות ושוב לנסות.