ו' שבט

ו' שבט

קציצת אילן מאכל

אסור מן התורה לקצוץ ולהשחית אילן מאכל, וגם יש בזה סכנה חלילה. ומכל מקום מותר לקצוץ את האילן לתועלת חשובה שאז אין זו דרך השחתה ואיבוד, וכגון שהאילן מזיק לאילנות אחרים, או שמוציא פירות מועטים שאין ראוי לטרוח ולטפל בו, או שדמי העצים יקרים יותר מהפירות, או שדירתו דחוקה ומצומצמת וחפץ להרחיבה, ובמקרים אלו, אין חשש סכנה כלל. ואולם טוב לשכור גוי שהוא יקצוץ את האילנות. (ה"ע ז קצט)

נאמר בתורה (דברים כ יט): "לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת, כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר. רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ". וגם יש סכנה בדבר, כמבואר בגמרא (בבא קמא צא ע"ב ובבא בתרא כו ע"א), אמר רבי חנינא לא מת שיבחת בני אלא משום שקצץ את עץ התאנה כשהיה עדיין טוען פירות, ונענש בגלל שעבר על איסור "לא תשחית את עצה". וכתב הרמב"ם (הלכות מלכים פרק ו הלכה ח): אין קוצצים אילני מאכל ואין מונעים מהם אמת המים כדי שייבשו, שנאמר "לא תשחית את עצה", וכל הקוצץ לוקה. ולא במצור בלבד אלא בכל מקום, כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה, אבל קוצצים אותו אם היה מזיק אילנות אחרים, או מפני שמזיק בשדה אחרים, או מפני שדמיו יקרים, לא אסרה תורה אלא דרך השחתה. כל אילן סרק מותר לקוץ אותו ואפילו אינו צריך לו, וכן אילן מאכל שהזקין ואינו עושה אלא דבר מועט שאינו ראוי לטרוח בו, מותר לקוץ אותו. ע"כ. וכתב החיד"א הרוצה להחמיר במקום שמותר לקוץ מן הדין, די להחמיר לקוץ על ידי גוי, וכן כתב הגאון רבי שלמה קלוגר.

(הרפואה בהלכה ובאגדה)

בברכה

הרב גיא אלקנה לוטינגר