מה לימדה אותי הפרשה (פרשת חוקת)

חקת הזיווג

פרק יט' פסוק ב': "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה וגו'". ופרש"י, לפיכך כתב בה חקה. גזרה היא מלפני, אין לך רשות להרהר אחריה. ע"כ.

גזירת מציאת הזיווג המתאים נחוית לפעמים כעין "חוק". בעיית מציאת הזיווג הולכת ומחריפה בגילאים המתקדמים יותר, בגילאי ה- 30 פלוס. בגילאים אלו האדם כבר מבוגר, ומבין יותר את תהפוכות החיים. הוא יותר מפוקח, חושב בצורה בוגרת, והמבט שלו על החיים משתנה. לפעמים הוא מגיע למסקנה שהכי טוב זה להישאר רווק. והוא משכנע לא רק את עצמו, אלא גם את הסובבים אותו, עד כדי כך שהוא כמעט ודורש זאת כדרשה בפני סובביו, דרשה חוצבת לבבות. אך צריך לזכור את המסר של יוצר כל: "לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ", כך כתבה התורה, כנגד זה אין שום תירוץ. שהרי הבורא, שהוא המתכנן הראשי, קבע כך, ותכלית כל הבריאה היא להקים בית.

ולא רק זה, אלא המצוה הראשונה שכתבה התורה הקדושה זוהי מצוות פרו ורבו, כלומר שצריך להתחתן להקים בית, להביא ילדים. וזה פלא, שעוד לפני מצות תפילין, לפני מצות קריאת שמע, לפני מצות סוכה, ציצית, לפני הכל הצטווינו במצוות פריה ורביה, להקים בית בעם ישראל.

במשך השנים שיחות עם רווקים מבוגרים, או עם רווקות מבוגרות התבררו לפנַי שני גורמים עיקריים לעיכוב הזיווג ולמצב התקוע בו הם נמצאים:

האחד: בררנות מופלגת ודקדוקי עניות שחוסמים בפניהם כמעט כל הצעה, עד כדי כך שמתקבל הרושם שכדי להתחתן הם צריכים אשה מושלמת, וכולנו יודעים שאין מושלם בעולם, והוא הדין להיפך.

תופעה זו נובעת מתוך מחשבה פסולה: חיכיתי כל כך הרבה זמן, ועכשיו אני אתפשר?!... פסלתי הצעות הרבה יותר טובות מזו, ודוקא את זו אני אקח?!... וכיוצא בזה משפטים ומחשבות דומות. למה הדבר דומה? לתקליט שיש בו שריטה והמחט חוזרת בכל פעם לאותו מקום ולא מתקדמת. מחשבות אלו בטעות יסודן וחוסמות בפנינו את הדרך, והן יטופלו בהמשך.

השני: פחד מפני חתונה. כאשר השנים חולפות והאדם מתבגר, מתגנבים ללבו חששות מעצם הכניסה לחיי הנישואין שפירושן עול והתחייבויות. ההרגל להיות רווק הופך להיות טבע, והרווק מתרגל לחשוב לבד ולהחליט לבד.

פחד זה נובע גם מההרגשה ׳שבן הזוג עלול להכתיב לי את החיים ולהגביל את רצונותי'. והתוצאה - כשהם מבינים שהם צריכים להגיע להחלטה הם פשוט נעלמים.

השלישי: כאשר יוצאים לפגישות באופן לא ממוקד, וגם לא עושים שעורי בית לפני הפגישה אז הפגישות הופכות להיות סתמיות ולא תכליתיות ועוברים מהצעה להצעה ללא צורך. מצב זה גורם הרגשת ייאוש ותסכול מכיון שהם קיימו המון פגישות, עם מספר גדול של מועמדים וזה לא צלח. במשך הזמן נוצרת אצלם תחושה שהם לא מוצלחים או שיש להם בעיה כלשהיא.

זאת ועוד, לאחר רקורד של שנים של הצעות שנפלו ונכשלו, נוצר ייאוש וחוסר חשק לגשת אפילו לפגישה הראשונה עם המועמד/ת החדש/ה, מכיון שבכל פעם צריך לספר את קורות החיים מההתחלה.

אמר לי פעם בחור שנפגש עם למעלה מ-60 בנות, שהדבר שהכי שובר אותו זו הפגישה הראשונה, תמיד אותן שאלות: בן כמה אתה? במה אתה עובד? איך אתה חי? איך אתה מת?... וכמובן אותן תשובות. והוא הוסיף ואמר שלפעמים הוא מגיע לפגישה עם קלטת ששמה ׳קורות חיים׳ ואומר לה: תשמעי את הקלטת... נפגש בפעם הבאה...

אם נסכם את הענין, לא נוכל למצוא נוסחת פלא, וודאי זיווגו של אדם קשה כקריעת ים סוף, אבל אם נרבה בתפילה, ועוד תפילה, נשפר את מעשינו (ולא נחפש סגולות, אלא שיפור מצוות), ומאידך נעבוד על עצמנו בהשתדלות נכונה, נקווה אל ה' שיימצֵא זיווגנו, ושוב נקוה אל ה'.

פוסטים אחרונים

הצג הכול

מה לימדה אותי הפרשה (פרשת מטות)

רצון יראיו יעשה במדבר (ל, ג): "כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה". ידוע מאמר חז"ל הקדושים "פִּתְחוּ לִי פֶּתַח כְּמַחַט שֶׁל סִדְקִית וַאֲנִי אֶפְתַּח לָכֶם פֶּתַח כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם". סיפר לי תלמד

מה לימדה אותי הפרשה (פרשת פנחס)

הדרך הנכונה לספר רציתי לכתוב על דבר שכיח מאוד בין בני זוג, שבו נתקל אני הרבה בזוגות שבאים לייעוץ ודבר זה נקרא הרגשת 'ערך עצמי נמוך'. ואסביר דברי. יש הבדל גדול בין סיפור שמספרים לחבר לבין סיפור שמספרים

מה לימדה אותי הפרשה (פרשת בלק)

לחיות את ה' במדבר (כב, ד): "וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא" ופירש רש"י: וכיון שמת סיחון, מינו את בלק למלך עליהם לצורך שעה, עד כאן. לפעמים גם אנחנו יכולים להיות למלכים לשעה, ואפילו

פרסום למגזר החרדי דתי
  • Facebook Social Icon
CreativeLogo.png

כל הזכויות שמורות לקול קורא 2019