מה לימדה אותי הפרשה (פרשת מטות)

רצון יראיו יעשה

במדבר (ל, ג): "כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה".

ידוע מאמר חז"ל הקדושים "פִּתְחוּ לִי פֶּתַח כְּמַחַט שֶׁל סִדְקִית וַאֲנִי אֶפְתַּח לָכֶם פֶּתַח כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם".

סיפר לי תלמדי חכם אחד,מורה הוראה ממרכז הארץ,על דבר מופלא שקרה לו וממנו נוכל ללמוד את יסוד דברנו. הוא סיפר שהיה נוכח באחד משיעורי תורה ושם העביר את השיעור אחד מגדולי הת"ח שבדור שליט"א ואמר שם בשיעור את היסוד שאיתו פתחנו את המאמר, ועוד אמר ששמע מרבותיו על אחד מגדולי הדור הקודם שכאר היה יושב ועושה תיקון חצות במשך שנים על גבי שנים על הרצפה, הוא היה יושב על "תכריכים מפשתן" שרכש לעצמו, ואמר וביקש ממשפחתו שכאשר יפטר לעולם  הבא, ביקש הוא ממשפחתו שיקברו אותו עם אותם תכריכים מפשתן שעליהם ישב ועשה תיקון חצות בימי חיותו.

הדברים הללו עשו רושם רב ועוז אצל אותו תלמיד חכם ממרכז הארץ שישב בשיעור, ומאז ריחשה בליבו העזות בקדושה הגדולה לרכוש לעצמו גם כן "תכריכים מפשתן" שיוכל גם הוא לעשות איתם תיקון חצות מידי לילה ולילה, ויבקש גם הוא לחיים טובים לאחר אורך ימים ושנות חיים להיקבר  איתם. ואז החל הוא בתפילות לאל נורא עלילה שיזמן לו תכריכים אלו לתיקון חצות, ובבד בבד ניסה לברר "בחברה קדישא" איך יוכל לרכוש לעצמו אותם תכריכים.

עברו ימים, וחודשים, עד שלפתע הרגיש את ישועת ה' כהרף עין. ביום מן הימים מקבל אותו תלמיד חכם, המורה הוראה ממרכז הארץ, טלפון ובו שואלת אשה את השאלה הבאה באלו הדברים וכן דבריה: "שלום הרב, יש לי שאלה, אמא שלי נפטרה לפני חודש בדיוק, והיום עשינו אזכרה ליל שלושים, אמא שלי היתה אשה צדקת מאוד , צנועה ובעל יראת שמים גדולה, כשנה לפני הפטירה החלה לתפור בעבודת יד מפרכת תכריכים לעצמה, כאשר היא מבקשת מאיתנו שכאשר תפטר לחיי העולם הבא היא מבקשת שיקברו אותה יחד עם אותם תכריכים מפשתן שעמלה עליהם ותפרה אותם בעצמה בעבודת יד.

לאחר זמן נפטרה אותה האשה, ומשפחתה החלה לחפש את התכריכים שתפרה האמא שלהם כדי שיקברו אותם עמה, אך לשווא!! חיפשו וחיפשו, הפכו את הבית, אחד למטה ושבע למעלה, הפוך בה והפוך בה, אבל תכריכים אין, לא נמצאו!!

כמובן שהחליטו לקבור את האמא עם תכריכים של "החברא קדישא", אבל הצטערו מאוד על שלא נמצאו אותם תכריכים שעמלה עליהם האמא במשך כמעט שנה.

והנה ביום השלושים לפטירתה זה קרה לפתע!! הבת ערכה סדר בבית ובדברים של האמא והנה נגלו לפניה התכריכים של האמא!!! הבת החלה לבכות מתרגשות, אך צער מעט מהל את ליבה בכך שלא נתקיים רצון האמא, ובד בבד החליטה להתקשר הבת לת"ח, מוסר הוראה (מיודענו) לשאול מה לעשות עם אותם תכריכים של האמא, האם יש להם סוד מסוים של הקדש, ואם לא מה לעשות עימם.

אותו ת"ח הרגיש את השגחת השם יתברך בשאלה, אך היות והוא נגוע בדבר (למרות שידע את התשובה) החליט לפנות לת"ח מורה הוראה גדול ממנו לתשובה לשאלת הבת. וזו התשובה שקיבל ממנו וממנה נלמד יסוד גדול בעבודת ה' יתברך וכך אמר לו: ראשית, התכריכים של האמא הצדקת אינם הקדש, ושנית, בא נלמד כמה קדושים מאמרי חז"ל שאמרו "רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה", שבורא עולם עילת העילות יודע שתבקש "בעוד שנה" תכריכים לשבת עליהם בתיקון חצות, ונתן באותה צדקת שנה לפני כן מחשבה לתפור לה תכריכים לפטירתה, וסיבת הסיבות סיבב כך שלא ימצאו התכריכים בפטירת האשה, אלא יימצאו אחר כך ויגיעו "ליעדם האמיתי" שלו הם נועדו, לתת לת"ח תכריכים לשבת עליהם בתיקון חצות,  וזוהי השגחה פרטית מאין כמותה!!

פוסטים אחרונים

הצג הכול

מה לימדה אותי הפרשה (פרשת פנחס)

הדרך הנכונה לספר רציתי לכתוב על דבר שכיח מאוד בין בני זוג, שבו נתקל אני הרבה בזוגות שבאים לייעוץ ודבר זה נקרא הרגשת 'ערך עצמי נמוך'. ואסביר דברי. יש הבדל גדול בין סיפור שמספרים לחבר לבין סיפור שמספרים

מה לימדה אותי הפרשה (פרשת בלק)

לחיות את ה' במדבר (כב, ד): "וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא" ופירש רש"י: וכיון שמת סיחון, מינו את בלק למלך עליהם לצורך שעה, עד כאן. לפעמים גם אנחנו יכולים להיות למלכים לשעה, ואפילו

מה לימדה אותי הפרשה (פרשת חוקת)

חקת הזיווג פרק יט' פסוק ב': "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה וגו'". ופרש"י, לפיכך כתב בה חקה. גזרה היא מלפני, אין לך רשות להרהר אחריה. ע"כ. גזירת מציאת הזיווג המתאים נחוית לפעמים כעין "חוק". בעיית מציאת הזיווג

פרסום למגזר החרדי דתי
  • Facebook Social Icon
CreativeLogo.png

כל הזכויות שמורות לקול קורא 2019