מה לימדה אותי הפרשה (פרשת נשא)

בדיוק כמו שידוך

במדבר (ד, כג): "מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וגו' כָּל הַבָּא לִצְבֹא צָבָא לַעֲבֹד עֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד".

ראיתי מאמר נפלא במקומון "המשפחה" (ט' אדר תשע"ט) של הרב נח פלאי, וזה לשון המאמר:

בואו נחשוב על השיחה הטלפונית הבאה: "שלום רב. מדבר צבי. כן, ׳השדכן׳... זה בקשר לבן שלכם. אליעזר מנחם. כן־כן, ברור שאני יודע, הוא בחור מעולה. ׳שפיץ׳. בקיצור, יש לי שידוך מעולה בשבילו. התאמה מושלמת. אבל אתם תצטרכו להאמין לי. לסמוך עלי".

ובכן, מהם הסיכויים שאבא אחד בכל הגלובוס יענה את התשובה הבאה: "יישר כוח ר׳ צבי. אין לי מילים. תראה, אנחנו לא מכירים את המוצעת, אבל זה בסדר, אנחנו סומכים עליך במאת האחוזים. בכלל אין צורך לברר. אנחנו מסכימים! רק תגיד, מתי הווארט?"

ובכן, ברור שאין הורה בסביבה שיפקיר את בנו בצורה כזו. גם לא כשמדובר בשדכן ישר והגון, אפילו קרוב משפחה. אין סיכוי שלא נברר כל פרט ופרט שרק נוכל, וגם אחר כך, עדיין יש צורך לברר ולבדוק.

אז נכון, שידוכים זה לא צחוק. אבל בימים אלו, יש משפט נוסף שראוי לתלותו על כל מקרר ביתי: התאמת ישיבה לבחור - זה לא צחוק! במקום להתווכח, בואו נזכור שתי נקודות: רוב מוחלט של המשברים והנשירות, מתרחשים בתקופת הישיבה. זו התקופה הקריטית בחייו של בחור. אלה שמתחילים ברגל שמאל עלולים לא לסיים בכלל. תאונה קטנה של נער עם איש צוות, עלולה להיגמר רע מאוד. ואז - או שהבחור מסולק, או שהוא עוזב מעצמו.

חשוב להדגיש: לא תמיד הישיבה אשמה. יש סיבות הקשורות לנפש הנער, ליכולותיו הלימודיות והמנטאליות. אבל ככל שהישיבה תתאים לצרכים ולקשיים, וככל שיהיו בצוות אנשים שיראו בו בן שיש לדאוג לו וללחום למענו, אפשר יהיה לצמצם הרבה אסונות.

נקודה נוספת ועיקרית: בעיניים של בחור, הישיבה היא המקום שמייצג את השייכות שלו לתורה ולמצוות; בעיניו, המחנכים - אפילו הצעירים והשוליים - הם המייצגים את דבר ד׳. כל חיכוך עם איש צוות, נתפס אצלו כקרע עם מוסרי התורה בדור. ילד יכול לפרש עזיבת הישיבה כניתוק של כל קניינו הרוחני.

לא בכדי, היה מרן הגראי״ל שטיינמן זצ״ל חוזר ואומר: כדי לדון בהוצאת בחור מהמסגרת, יש להושיב סנהדרין של שבעים ואחד. מדובר בסוגיה של דיני נפשות.

וכאשר אבא או מחנך מסתמך בהקשר הזה, על המלצה של ׳רשם׳ - ויהיה אשר יהיה - הדבר קרוב להפקרות!

יצא לי להיכנס לביתו של אחד מגדולי ישראל ולשאול בעניין. הדברים ששמעתי, מבהילים. הוא אמר כשיש לחץ לשלוח תלמיד מתקשה לישיבה עם רמת לימודים גבוהה - הרי שזאת סכנה ממשית לעתידו הרוחני של הנער! גם אם האבא חושש ל׳מה יאמרו', חשוב לזכור שמתח לימודי מעבר לכוחותיו של נער, יש בו סכנת נשירה חמורה.

תבררו תחילה היטב עם עצמכם, מהי המסוגלות של ילדכם ומהן היכולות שלו. לאחר מכן תשבו עם הצוות החינוכי בתלמוד תורה ותשמעו אילו ישיבות הציעו לו.

והעיקר, תבררו. בדיוק כמו שידוך. תשאלו תלמידים שלמדו שם; תדברו עם הורים מאותה ישיבה; תבואו למקום ותתרשמו מהצוות; מהתלמידים ומהתנאים הגשמיים; ובעיקר תוודאו שיש נכונות ויכולת לטפל בקשיים.

זו לא חכמה להסתיר ולטייח! אם מסתירים קשיים - הם לא ייעלמו. להפך. רמת הלחץ בישיבה מתגברת. אם הילד מתמודד עם מצוקה, זה רק עניין של זמן עד שהיא תתפרץ. עדיף שהישיבה תדע מראש על יכולותיו וצרכיו הלימודיים והנפשיים - גם אם יאמרו ׳הוא לא מתאים׳ - מאשר שיתקבל ויגיע למצב של נשירה.

ואחרי כל ההשתדלות הזאת, העיקר - להתפלל, ולחזור ולהתפלל. ולזכור - שיש כאן שידוך שיכול להשפיע על כל העתיד היהודי שלו ושלכם. שיהיה במזל טוב!

פוסטים אחרונים

הצג הכול

מה לימדה אותי הפרשה (פרשת ויצא)

מה לימדה אותי הפרשה (פרשת ויצא) מעשה הורים סימן לילדים (ג') בראשית (כה, יט): "אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק'". זהו מקרה קלאסי של העברה בין־דורית, שבו ההורים אינם מודעים לתהליך שהם עצמם מניעים, או אולי

פרשת לך לך  - מה לימדה אותי הפרשה

מבט נכון אל עבר ילדינו הנשואים ךָ וגו' וּמִ בֵּ ית אָבִ יךָ'".ךְ לל בראשית (יב, א): " ְ ֶ למה הילדים מפסיקים להתייעץ עם ההורים אחרי הנישואים, והאם זה משתנה בהמשך? בעלון הידברות (תש"פ) כתב הרב אפ

מה לימדה אותי הפרשה (פרשת נח)

מה לימדה אותי הפרשה (פרשת נח) מכונה מושלמת בראשית (ט, ו): "כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם וגו'". מסופר כי מךן ראש הישיבה, הגרא״מ שך זצוק״ל, הגיע פעם לבית חולים כדי לבקר את אחד העסקנים, ושאל

  • Facebook Social Icon
CreativeLogo.png

כל הזכויות שמורות לקול קורא 2019