מה לימדה אותי הפרשה (פרשת קורח)

מפנים הריסות

פרק טז פס' א: "וַיִּקַּח קֹרַח וגו'". ופרש"י: לקח את עצמו לצד אחר להיות נחלק מתוך העדה וכו'.

בפרשות הקודמות דברנו מעט על נושא בנין הנישואין, ונזכרתי שהיה חשוב לי מאוד לעמוד על נושא שהנני פוגשו הרבה מאד בשיחות עם זוגות שבאים לייעוץ נישואין.

איך מנהלים תקשורת בעת משבר

צריך לדעת כאשר בנין מגורים נהרס, בלתי אפשרי להתחיל מיד לבנותו, חייבים ראשית כל לפנות הריסות. כאשר בן הזוג חווה פגיעה עמוקה, "חומר נפץ" של נישואין בדבר בתוכו, מקשה על היציבות.

מסופר על העשיר לבית ששון שקנה מגרש מעיריית בומביי בהודו ובנה עליו אחוזת פאר עבורו. והנה חלפו מספר שנים והבניין החל נוטה הצידה, פעם לצד אחד ופעם לצד אחר.

מבוהל פנה העשיר לחפש את הסיבה לחוסר היציבות. הוא נבר במסמכי העירייה, חקר אדריכלים ומנהלי המחלקה האורבנית והנה נודעה עובדה מרעישה: המגרש היה בעבר בור ענק לאיסוף אשפה.

באחד הימים החליטה העירייה שהמיקום יקר מדי ועליה להעביר את אחסון הזבל למקום אחר. אדריכל העירייה שפך על המקום בטון וכך מכר את המגרש. חלפו שנים, והזבל שתסס במעמקי האדמה יצר חללים ואלו גרמו לבטון לשקוע. הפתרון היחיד שהיה הוא להרוס את הבניין, לפנות את כל הטמון בעומק האדמה ורק אחר כך לבנות מחדש.

חכמי המוסר משתמשים בסיפור זה (שאולי היה ואולי לא היו דברים מעולם) כמשל לכך שאם אדם לא עובד על המידות הרעות שטמונות בעמקי נפשו, גם מגדלים מפוארים של מעשים נוצצים ייפלו בריקבון של המידות.

אך סיפור זה גם מתאים מאוד לבניית בית הנישואין המיועד להיות בניין עדי עד. אם הצטברו הריסות ופסולת חייבים לפנות אותן לפני שממשיכים בבנייה.

ישנם זוגות שחושבים שהריסות שנצטברו במשך הימים או במשך השנים, יכולים לפתע להיעלם מאליהם!! הריסות לא יעלמו, אלא רק יצטברו!! בעיות לא נעלמות מאליהם, אם לא מטפלים בהם, אלא שבשלום בית משום מה יש הרגשה מיוחדת שכן הבעיות ייעלמו, אבל בפועל בודאי שזה איננו כך, ופשוט הכל נדחק ונדחק, ועוד יום עובר ועוד יום, עד שלפתע מגיע הפיצוץ הגדול בבית!!

הדרך הטובה ביותר היא ליצור זמני שיחה הנקראים 'עשר דקות של קסם׳. בזמן זה יושבים בני הזוג, וכל אחד משתף את הזולת בכאבים שלו. הזולת לא מגיב ולא מתנצל או מכחיש. רק מכיל. מקשיב ומביע הרגשת השתתפות, רק למחרת הוא יכול להגיב לדברים.

הזמן ליצור שיחה המתאים ביותר הוא בערב, לאחר שהילדים הלכו לישון, לשבת בשבט וליצור שיחה. דבר זה מועיל ביותר לבנין הנישואין ולולא זה נפרעים פערים גדולים מאוד שלאורך ימים ושנים קשה מאוד לצמצמם. מי שקשה לו לשבת בביתו מפאת שישנם ילדים גדולים בבית שעֵרים עד מאוחר, ייצא החוצה עם אשתו לטיול רגלי ובדרך ישוחחו ביניהם.

לא פעם ולא פעמיים כשננקטה הדרך הנכונה, אחד מבני הזוג מצא עצמו משתאה ומשתומם איך לא ידע כלל מה שעובר על עמיתו. עלינו ליצור תשתית תקשורתית נכונה, לשוחח על המשבר, ועל הכאב. כשנעשה את זה במתכונת הנכונה נוכל להגיע לבנין עם יסודות מוצקים שעומדים על קרקע יציבה. ואם נסכם, ניווכח שפינוי ההריסות , שאלו בעצם המריבות, אי ההסכמות, הצעקות לפעמים, חייבים לפנותם עוד לפני שמנסים לשקם ולבנות מחדש. אולם פינוי ההריסות, זוהי איננה תרופת פלא, זה דבר שדורש זמן. כל שיחה בין בני הזוג, זהו פינוי הריסה ותשועת ה' כהרף עין.

פוסטים אחרונים

הצג הכול

מה לימדה אותי הפרשה (פרשת מטות)

רצון יראיו יעשה במדבר (ל, ג): "כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה". ידוע מאמר חז"ל הקדושים "פִּתְחוּ לִי פֶּתַח כְּמַחַט שֶׁל סִדְקִית וַאֲנִי אֶפְתַּח לָכֶם פֶּתַח כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם". סיפר לי תלמד

מה לימדה אותי הפרשה (פרשת פנחס)

הדרך הנכונה לספר רציתי לכתוב על דבר שכיח מאוד בין בני זוג, שבו נתקל אני הרבה בזוגות שבאים לייעוץ ודבר זה נקרא הרגשת 'ערך עצמי נמוך'. ואסביר דברי. יש הבדל גדול בין סיפור שמספרים לחבר לבין סיפור שמספרים

מה לימדה אותי הפרשה (פרשת בלק)

לחיות את ה' במדבר (כב, ד): "וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא" ופירש רש"י: וכיון שמת סיחון, מינו את בלק למלך עליהם לצורך שעה, עד כאן. לפעמים גם אנחנו יכולים להיות למלכים לשעה, ואפילו

פרסום למגזר החרדי דתי
  • Facebook Social Icon
CreativeLogo.png

כל הזכויות שמורות לקול קורא 2019